גמזו

---

רחל גמזו, בת השבעים, הייתה ידועה כטיפוס חפרני שלא נותן לאף אחד להכניס מילה. כשהגיעה למפגש היוצרים, שהתקיים בספרייה האיזוטרית של מועצת נווה אשכולות, היא נכנסה עם מבט מלא רצינות וסקרנות. הספרייה עצמה הייתה מקום קסום ומוזר, עם כונניות עמוסות בספרים נדירים ואבק קדוש שכיסה כמעט כל פינה. האווירה המסתורית הזו נראתה כאילו נוצרה במיוחד בשביל רחל, שהרגישה בבית מהרגע הראשון.

היא התיישבה קרוב לשולחן הכיבוד, הסתכלה על היוצרים האחרים והכריזה: "אני רוצה לדבר על אהבה." וכך, תוך כמה דקות בלבד, הצליחה להפוך את המפגש למונולוג סוער על ספרות רומנטית מלאת דרמה, נשיקות סוערות, והבטחות נצחיות. אף אחד לא הצליח לעצור את שטף הסיפורים שלה – כל ניסיון להכניס מילה נתקל במבט הנלהב שלה ובעוד סיפור נוסף על עלילות נועזות של רומנטיקה ספרותית.

המארגן, שניסה לרמוז בעדינות על הזמן, הבין שאין ברירה והחל לקפל את הכיבוד ולסדר מחדש את השולחן. אך רחל הייתה כל כך שקועה, שהיא לא שמה לב לשינויים מסביבה. כשהכיבוד נעלם והספרייה האיזוטרית חזרה לשקטה הקבוע, רחל סוף-סוף קלטה שהאירוע הסתיים. היא עזבה את המקום עם חיוך מרוצה, כאילו כבשה את הבמה בכריזמה שאין לה מתחרים.

ההכנות למפגש הבא נעשו בקפידה רבה, הפעם בהשתתפותה של מגי חושי, מנהלת משרד התרבות, שהגיעה לתמוך בקהילת היוצרים המקומית. האולם המיוחד של הספרייה האיזוטרית היה ערוך ומוכן: כיסאות מסודרים, כיבוד טרי על השולחן, והאווירה הקסומה שוב ריחפה באוויר.

אבל להפתעת כולם, לא הגיע אף אחד. הכיסאות נותרו ריקים, ולא היה זכר ליוצרים ולא לאורחים. אפילו רחל גמזו, שבמפגש הקודם הייתה הכוכבת הגדולה, לא הופיעה. מגי חושי עמדה בכניסה, מביטה בכיסאות הריקים ובשולחן הכיבוד המסודר באכזבה קלה, תוהה אם אולי האווירה הקסומה של הספרייה האיזוטרית הייתה קצת יותר מדי חזקה עבור הקהילה – או שמא סוד מסתורי נוסף של מועצת נווה אשכולות נחשף רק למי שהעז להשתתף במפגש אחד יותר מדי.