סוֹף מַעֲשֶׂה (3) / חוֹל (2) /

בראשון - את לא תהיי זו שתגידי לכבות את האור, שכן הוא מטעה תבונה וחושים.

בשני - אנחנו פסלי חולו בחולות קטנים נמוגים ועוד מעט כולנו נהייה.

תודה רבה לך רבקה יקרה, שבת טובה.

שנים רבות הולכים מסונוורים וחושבים כי מואר

עוד קצת ודי?! 

ואת מבקשת לכבות את האור מטעה הוא

ואז נדע לילה ובוקר חדש

*

חול - החזרה בכל הגופים בין המילים יפה בעיניי

אוֹתִי אוֹתְךָ אֶתְכֶם

 עוֹרִי עוֹרְךָ עוֹרְכֶם 
גּוּפִי גּוּפְךָ גּוּפְכֶם  
והסוף הנהדר רבקה לי 

אָנוּ פִּסְלֵי חוֹל בַּחוֹלוֹת קְטֵנִים נְמוֹגִים עוֹד מְעַט חוֹל אֲנִי אַתָּה אַתֶּם

שבטובה

1.

יש אנשים שמאמינים בדברים חזק מדי, כמו באור חזק. האור הזה מפריע להם לראות את האמת. צריך להפסיק להאמין בדברים האלה כדי לראות את העולם כמו שהוא באמת.

2. 

אנשים הנבלעים בחול המדבר, הופכים לחלק ממנו, כאילו הם פסלים זמניים שעתידים להיעלם. השיר מעביר תחושה של חולשה, של חוסר אונים מול כוחות הטבע, ושל הזמן החולף.

תודה רבקה יקרה על שני השירים העוצמתיים הרלוונטים לחיינו כיום .

השיר הראשון קורא לנו לעצור, לכבות את האורות ולנסות להבין מה באמת חשוב לנו בחיים.

והשיר השני -ההשוואה לאנשים כפסלי חול מדגישה את הזמניות שלהם ואת חוסר החשיבות שלהם בעולם הטבע.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

אנו לחול נדמים ועוד מעט נתפוגג כחול, וזה עבורי מתחבר אל השיר הראשון הקורא לנו לפקוח עיניים ולראות את הפתרון לסכסוך באור חדש בטרם יהיה מאוחר מדי. 

.

גליתי, יקירתי האהובה, סליחה!

לא בדקתי. באיחור עצום:

המשך שבת רגועה שבוע טוב ומיטיב יותר.

ותודה ענקית על הבית הזה. בזכותו, בזכותך,

אני מרגישה נורמלית. וקיימת, ובחיים:

הנה, טקסטים שלי כאן. וזֶה המון.

שלךְ, <לב>

רבקה

---

.

הוֹ. הוֹ !!

ריגשתְּ אותי מאוד.

גליתי יקירתי, אהובה, תודה! תודה רבה!

פתחתְּ בשבילי שבוע טוב יותר. 

שבוע טוב ומיטיב יותר לךָ, לכם, יקירתי. 

אוהבת המון ומעריכה אותךְ מאוד, 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

סנוורים מכים

והחול , אליו....

ואף אחד לא לוחץ על המתג,

אף אחד לא מכבה את האור המסנוור

הוא לא רק מסנוור את העיניים, הוא פוגע בכל החושים.

ויש שחושבים שזו דרכו של עולם, והמלחמה

לא פוסקת כי ככה, הם אומרים, ככה רוצה אלוהים.

די, אני זועקת, די עם המלחמה ודי עם האור המסנוור,

וזה מתקשר לי רבקתי אל החול, 

אל חולולות המדבר שהרוח מעיפה והם מכסים כל חלקה טובה,

ואנחנו לא יכולים לראות את הדרך.

וכמו ששרו הדודאים.

"חולות מדבר הביאו חום אל דרך

ורוח של ערבית על הגבעות נשבה..."

"...רק חול וחול, יצהיב ללא משעול."

ואני חושבת, פעם כל כך אהבתי לבנות ארמונות בחול...