הַשִּׁירִים שְׁזוּרִים בְּחַיַּי - לבמת הדיון

הַשִּׁירִים שְׁזוּרִים בְּחַיַּי
כְּחַמָּנִיּוֹת הַמַּבִּיטוֹת אֶל הַשֶּׁמֶשׁ
אוֹסֶפֶת כ"ב אוֹתִיּוֹת
בְּצַּוְתָּא וּלְבַד הֵן חַיּוֹת.
כָּמוֹנִי -
הֵן פּוֹרְצוֹת גְּבוּלוֹת
מַעֲמִיקוֹת,

     מַרְקִיעוֹת,

גּוֹעֲשׁוֹת וְקוֹצְפוֹת,
גַּם מְכַוְּצוֹת, לְבַדִיוֹת
כְּמוֹ לְעִתִּים עַל עַרְשִׂי בְּלַיְלָה
מְבִּיעוֹת רְגָשׁוֹת,מַחְשָּׁבוֹת,
תִּקְווֹת, אַכְזָבוֹת
מְגַלּוֹת, מִסְּתִירוֹת
לְעִתִּים רֵיקוֹת מִכֹּל
כְּמוֹ לֵב אִשָּׁה
אַחֲרֵי אַהֲבָה לֹא מְמֻמֶּשֶׁת
אֲבָל כִּמְעַט תָּמִיד
גְּדוּשׁוֹת חֶדְוָת יְצִירָה
מַבִּיעוֹת
כְּשֶׁאֲנִי בֵּינֵיהֶן מְחוֹלֶלֶת
לְעִתִּים,מִתְהוֹלֶלֶת,מִתְּכַּוֶצֶת
הַזִּכְרוֹנוֹת הַנֶּאֱסָפִים בְּתוֹכִי
נִשְׁמָרִים וּנִטְמַעִים
בֵּין הַשִּׁירִים
וְתַהְפּוּכוֹת הַחַיִּים
לְעִתִּים -
מוֹצֵאת בִּי
מְעַט מַעֲלוֹת
וְ -
רוֹגַעַת
~
לִפְנֵי שָׁנִים בָּקְעָה, מֵרֶחֶם אֵם אוֹהֶבֶת, תִּינֹקֶת אַחַת, בַּת יְחִידָה אוֹתָהּ תִּינֹקֶת הָפְכָה לְאִשָּׁה צְעִירָה וְשׁוֹקֶקֶת, יְצִירָתִית, שׁוֹחֶרֶת יֹפִי וְעֹנֶג וְחַסְרַת שֶׁקֶט!
שֶׁקֶט הוּא נַחֲלָתָם שֶׁל הַחַלָּשִׁים! הִיא תָּמִיד רָצְתָה לְהַרְאוֹת אֶת הַחֹזֶק בָּהּ
עִם הַשָּׁנִים, בָּגְרָה, נוֹלְדוּ לָהּ יְלָדִים, נְכָדִים. לַמְרוֹת זֹאת הָאֵל לֹא נָטַל מִמֶּנָּה
אֶת הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה הַתּוֹסֶסֶת (מָה שֶׁמְּלַמֵּד שֶׁגִּיל אֵינוֹ עִנְיָן כְרוֹנוֹלוֹגִי שֶׁל מִסְפַּר שָׁנִים לֹא תַּצְלוּם שֶׁל אֹפִי לֹא בְּהֶכְרֵחַ סִימָן שֶׁל הִתְרוֹפְפוּת וְרִפְיוֹן.
מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֵינוֹ מְבַטֵּא בְּהֶכְרֵחַ יְכֹלֶת אוֹ אִי יְכֹלֶת שֶׁל צְרָכִים
אוֹ שֶׁכָּאֵלֶּה שֶׁנָּגֹזּוּ שֶׁל מַאֲוַיִּים אוֹ כָּאֵלֶּה שֶׁדָּעֲכוּ שֶׁל תְּשׁוּקוֹת וִיצָרִים -
שֶׁאֵינָם כָּבִים כְּמוֹ אֵלֶּה שֶׁבָּהֶם הִיא הָאִשָּׁה שֶׁבָּגְרָה מְצֻיֶּדֶת בָּהֶם,
גְּדוּשָׁה בָּהֶם זֵהִים לְאֵלֶּה שֶׁל עַלְמָה עוֹלַת-שָׁנִים שֶׁזֶּה עַתָּה נֶעֶשְׂתָה אִשָּׁה
וּכְבָר בּוֹעֶרֶת בָּהּ אֵשׁ הַנָּשִׁיּוּת.
הַשָּׁנִים חָלְפוּ עַל פָּנֶיהָ , מֵיטִיבוֹת וּמְרֵעוֹת.אֲחָדוֹת מֵהֶן סָטְרוּ לָהּ אֲחֵרוֹת מַכְאִיבוֹת אֲבָל גַּם אִם כּוֹאֶבֶת הִיא יוֹדַעַת לְהִתְיַצֵּב זְקוּפָה מוּלָן – וּלְנָצֵחַ !
לְהִתְרוֹמֵם מִן הָאֵפֶר וּמִן הָרֶמֶץ, זְקוּפַת רֹאשׁ, מַבְלִיטָה חָזֶה-אִשָּׁה בְּגַאֲוָה מִתְגַבֶּרֶת עַל הַכְּאֵב, בְּיוֹם יוֹם. מוֹצֵאת נִחוּמִים בְּיָם אֶחָד,שִׁיר חָדָשׁ  חֳמָרִים עַזִּים וְסוֹעֲרִים
דָּבָר לֹא כָּבָה בָּהּ בְּטוּחָה אֲנִי בְּכָךְ! וּשְׂמֵחָה שֶׁכָּךְ!
הֲגַם שֶׁכָּל אֵשׁ צְרִיכָה חֹמֶר בְּעֵרָה שֶׁיְּסַפֵּק אוֹתָהּ. שֶׁיָּפִיחַ אֶת הַלֶּהָבוֹת אֵלֵי מְרוֹמִים הִיא תָּרָה אַחֲרָיו, שׁוֹלַחַת לֹא שׁוֹלַחַת יָדָהּ אֵלָיו, יוֹדַעַת לֹא יוֹדַעַת הֵיכָן נִסְתָּר מִמֶּנָּה הַחֹמֶר שֶׁיַּבְעִירָה אֲבָל חוֹשֶׁשֶׁת! נִרְתַּעַת! יוֹדַעַת: יֵשׁ מֻסְכָּמוֹת....
לַעֲזָאזֵל,יֵשׁ מֻסְכָּמוֹת!
אֶת אֶל נָכוֹן הִיא אִישָׁה יוֹתֵר נָשִׁית מֵעַלְמָה עוֹלַת שָׁנִים, הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּשֵׁלוּת
הִנָּן תּוֹסָפוֹת שֶׁאֵין עֲדַיִן לִצְעִירוּתָם הַנִּסָּיוֹן,הַבְּשֵׁלוּת וְאֶצְלָהּ גַּם הַנְּחִישׁוּת-
הוּא הַיְּכֹלֶת לִבְחֹר בֵּין הָרַע לַטּוֹב
לָדַעַת לָתֵת לְרַע אֶת מִשְׁקָלוֹ הַנָּכוֹן; לָדַעַת שֶׁנִּתָּן לַהֲבִיסוֹ.
 הַאִשָּׁה שֶׁבָּהּ! אוֹצֶרֶת אֶת הָרָצוֹן לִפְרֹץ מִסְגְּרוֹת צֹרֶךְ שֶׁאֵינוֹ נֶחְלַשׁ בִּכְלָל עִם הַשָּׁנִים
הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מֻרְעֶבֶת צְמֵאִים,שׁוֹקְקִים כְּאִלּוּ הָיְתָה נַעֲרָה שֶׁרַק עַכְשָׁו הִתְוַדְּעָה לְהוֹרְמוֹנִיה
עָלֶיהָ לָקוּם מִן הָעֶצֶב שֶׁהִיא שְׁרוּיָה בּוֹ ,מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁלָל מִמֶּנָּה מִלּוּי הַמָּאַוָים שֶׁלָה
עָלֶיהָ לָקוּם ,לְהִתְנַעֵר וְלוֹמַר לְעַצְמָהּ:-
"אֲנִי אֶעֱשֶׂה מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה! כַּמָּה שֶׁאֲנִי רוֹצָה, אֵיךְ שֶׁאֲנִי רוֹצָה וּמָה שֶׁטּוֹב לִי!
בִּרְגִישׁוּת, בְּלִי לִפְגֹּעַ בַּאֲחֵרִים אוּלַי בַּחֲשַׁאי כִּי יֵשׁ מֻסְכָּמוֹת.... לַעֲזָאזֵל,יֵשׁ מֻסְכָּמוֹת!
רַק אֵלִי הַטּוֹב תֵּן בִּי כּוֹחַ וְתֵן לִי עִידוּד כִּי זוֹ הָאִשָּׁה שֶׁאֲנִי"
"אָמְנָם כֵּן. הִיא אֵינָהּ מָה שֶׁמַּצִּיגָה בַּחוּץ, בְּעֵת שֶׁהִיא כּוֹמֶסֶת רִגְשׁוֹתֶיהָ הָאֲמִתִּיִּים לְמַעַן לֹא יָדְעוּ.הַסּוֹבְבִים.אֶת רִגְשׁוֹתֶיהָ הִיא מַסְגִּירָה אַךְ לִמְתֵי מִסְפָּר הָרְאוּיִים.
וְלַמְרוֹת שֶׁעָבְרָה בְּחַיֶּיהָ אֶת הַסֵּבֶל הַבִּלְתִּי נִסְבָּל לַמְרוֹת שֶׁבִּגְלַל הַחַיִּים אֲשֶׁר לְעִתִּים עָצְרוּ מִלֶכֶת בִּגְלַל דְּבָרִים מְסֻיָּמִים בִּגְלַל דְּבָרִים לֹא צוֹדְקִים - בִּגְלַל חַמְדָנוּת וּרְכוּשָׁנוּת שֶׁל אֲחֵרִים שֶׁבְּאֵיזֶה מָקוֹם בִּנְיָרוֹת מְסֻיָּמִים מְסֻמָּנִים כְּחֵלֶק מֵחַיֶּיהָ אוּלָם הִיא הֵקִיאָה וְהוֹקִיעָה אוֹתָם מֵחַיֶּיהָ וְתָמִיד יָדְעָה לַעֲמֹד עַל רַגְלֶיהָ
~

"אני חושב שלכל אדם יש סיפור חיים ייחודי, שהוא סך כל ההצטלבויות והמפגשים שהיו לו,

ואין סיפור חיים שהוא לא מעניין."

כותב בני מר, מחבר הספר "‘סמוצ’ה’ רחוב אחד בוורשה".