רוּחַ הַשִּׁירָה שֶׁלִּי - לבמת הדיון

זיקוק המוזה

עת "מקווה" לשירה....

.

אביה, אהובה, משוררת יקרה לי מאוד-מאוד, 

הים, המים - תחילת היקום, עֶרֶשׂ לחיים. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על שירךְ, על דרכךְ לשירה. <לב>

רבקה

---

בְּיָמִים שֶׁל מִלְחָמָה

הַמּוּזָה מַגִּיעָה

בְּלֵב נוֹגַעַת

וּמְלַטֶּפֶת אֶת הַנְּשָׁמָה

וְאָז בַּת קוֹל בִּלְחִישָׁה 

לָעוֹלָם מוֹדִיעָה

עַל שִׁיר חָדָשׁ

שֶׁעוֹטֵף אָז 

אֶת הָעֶצֶב 

וְאֶת הַדְּמָמָה

בְּמִלִּים שֶׁמְּאִירוֹת

אֶת הַנֶּחָמָה 

וְאֶת הַתִּקְוָה

לְיָמִים שֶׁל שֶׁקֶט וְשָׁלְוָה.

מקסים השיר שכתבת אביה יקרה , כל שיר בשבילך הוא לידה ולעולם הוא מגיע באהבה גם בימי מלחמה.

הים הוא המקום המתאים לעורר את המוזה מתרדמתה כשצריך.

לך שיר קצר כתבתי בהשראה.

נקווה לימם טובים יותר

שמוליק

המשפט הידוע הזה הוכח כלא מדויק כלל. והנה שיר נולד אצלך, לעתים בקלות לפעמים עם קשיים. אבל הכתיבה מבקשת לשחרר את הכאב.  

אביה יקרה

************

לעיתים שורה המוזה,

לעיתים נעלמת,

יש לרענן ולזכך אותה

ושבע טבילות בים ...

רעיון פורה ליצירות.

מיוחד הנשלח :

המשך יום רגוע אביה ורק טוב לך

ממני עליזה.