אֲנָשִׁים אֱנוֹשִׁיִּים,

זועק, נוגה - רגשות מעורבים אופפים אותנו בשבילי החיים ואנחנו לא נדע אם הבנו בחוזי חיינו. תודה רבה לך רבקה היקרה, אחה"צ טובים ושבוע טוב וחמים. משקיעים היכן שלא צריכים למרבה הצער.

קְטַנִּים, אַפְסִיִּים, גְּדוֹלִים

בְּחַיֵּינוּ,

בְּמוֹתֵנוּ,

וּבוֹדְדִים.

בְּלִי אֵלִים.

וַאֲפִלּוּ אָדַרְנוּ- עָצְמָה נְדִיבָה תְּקַנֵּן בְּדָמֵנוּ

וּבִינָה מְלָאכוּתִית תּוֹסִיף תּוֹבָנָה-

לֹא נֵדַע אִם הֵבַנּוּ בְּחוֹזֵי חַיֵּינו: שֶׁמָּא רֻמֵּינוּ

בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה

שבועטוב

הבל הבלים אמר קהלת,

עשינו , הקמנו מדינה

בנינו, יצרנו , חיינו ומתנו

האם חלמנו על רחל

וקיבלנו את לאה?

תודה רבקה יקרה על השיר העוצמתי על החלום ושברו כאן בארץ הזאת.

שבוע טוב שקט ורגוע

שמוליק

החיים על כל אשר בהם. המוות והתפילה, האמונה וההנאות הגשמיות. 

אפסות האדם היא המופיעה כאן והבדידות הגדולה. מה אנו כבר יכולים להשפיע על חוזה החיים שלנו? נותרת השאלה להדהד.  

<לב> גליתי יקירתי, סליחה! אתמול, כשהגבתי, דילגתי על תגובתךְ בלי ששמתי לב: ברחה לי... <לב> תודה רבה-רבה ורק טוב לךְ, לכם. <לב>

למעשה שניהם מופיעים כאן בשירך ומבטאים את התמהיל המדויק של החיים,

 גם על טעמיו המרירים לא אחת.

לימים של מתיקות -אדם 

"מי אני מה אני

אולי אני צעיר, אולי מבוגר.

אולי אני עצוב, אולי מאושר.

אולי אני כזה, כי כזה אני

ואולי אני אני בגלל זה שלידי..."

הזכרת לי רבקתי היקרה את ספר הילדים של אמי רובינגר.

אז באמת איזה מין אנשים אנחנו?

מתוך כל המגוון שהצגת, צריך לבחור את המתאים

או להציג הרכב חדש.

סתם, אני לא כל כך מאופסת.

רק אהבתי אותך היא מאופסת ואחת ואין בלתה.

<לב> נוריתי יקירתי, בואי נתחבק בעדינוּת-בעדינוּת, <לב> כי גם אצלי עכשיו בלגן (בונים מאחורי הבניין שלי, והרעש - וואו) ... <לב> כך שגם אצלי רק האהבה שלי אלייך מאופסת. <חיבוק> <לב>