הצעד הראשון ...

זועק - בחייך נדרשת להסכין לשינויים רבים מבלי שהית מסוגלת לספור עד שתיים ולא היה לך זמן לגעגועים... תודה רבה לך רבקה היקרה, יום שקט.

<לב> אלה רק החמישה-שישה החודשים הראשונים שלי בארץ, דני יקר. <לב> הייתי עסוקה מדיי, אבל לא הייתי אומללה בכלל ... <לב> תודה רבה! <לב>

הגעגועים הם הגורמים לך להרהר באותם ימים שהכל היה ראשוני, אך כנראה גם מלהיב. כן, עכשיו הכל מוכר ומה שנראה סביב אינו מלבב במיוחד כרגע.  

<לב> גליתי, יקירתי האהובה, מה שלום עמוס? מה שלומךְ? <לב> נכון, כמעט-כמעט הכול היה ראשוני ודי מלהיב ... <חיוך> תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה, <לב> ורק טוב!! <לב>  

.

הוֹ! 

מצוין!

רק לטוב יותר, גליתי יקירתי. <לב>

שבוע מבורךְ לךְ, לכם. 

שלךְ, תמיד, 

רבקה

---

יפה לניצני ההתאקלמות שהפכו לשיח צבר תוסס ודוקר.

מאד אהבתי את הדימויים, רבקה היקרה

<לב> שמֵחה שאהבתָּ, אודי היקר. <לב>

חייכתי לשאלה להערה שנשאלת
וכן - חיכית להיות כבר עולה חדשה - מקסים ונפלא

מָה-בֶּאֱמֶת-כְּבָר-סִיַּמְתְּ-אֶת-הַסֵּפֶר-מִישֶׁהוּ-מֵעִיר-לִי-אוֹ-עִבְרִית-

אוֹ-עַגְנוֹן-בִּיאָלִיק-אֵין-לִי-זְמַן-לִסְפֹּר-עַד-שְׁתַּיִם-אֵין-לִי-

זְמַן-לְגַעְגּוּעִים-אוּּף-מָתַי-אֶהְיֶה-עוֹלָה-חֲדָשָׁה-אוּף-

<לב> שמֵחָה שנהנית, אביה יקרה, אהובה. <לב> תודה!! <לב>

ובשירך נזכרתי בקשיי הקליטה והשפה

נהדרים הזיכרונות שלך רבקה יקרה

לילהטןב

<לב> היית ילדה קטנה, איילה היקרה. <לב> והפרידוּ בינךְ לאמךְ. <לב> לכן היה לךְ קשה כל כךְ. <לב> אני הייתי גדולה יותר. <לב> תודה רבה-רבה על תגובתךְ! <חיבוק> ליל מנוחה, יקרה. <לב>

לְהִזָּכֵר בְּגַעְגּוּעַ

בְּאוֹתָם יָמִים רִאשׁוֹנִים

שֶׁל חַבְלֵי הַקְּלִיטָה,

עַל הַסְּפָרִים בַּסִּפְרִיָּה,

וְעַל הַתְּחוּשָׁה

שֶׁל לִהְיוֹת הַקְּטַנָּה

שָׁם בַּגַּרְעִין.

צָרִיךְ לִמְצֹא

זְמַן לְגַעְגּוּעִים

לְאוֹתָם הַיָּמִים

בָּהֶם נֶחְשַׁבְתְּ

לְעוֹלָה חֲדָשָׁה.

תודה רבקה יקרה על שיר  געגועים לאותם ימים ראשונים בארץ . ימים בהם נחשבת לעולה חדשה עם כל המשתמע מכך.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

<לב> טעוּת, שמואל. <לב> מעולם לא הייתי עולה חדשה. אפילו לא בניירת ... <חיוך> סיפור ארוך. / סופ"ש רגוע. <לב> 

<לב> נכון, גליה, יקרה. <לב> תודה גדולה על תגובתךְ ושבוע טוב! <לב>

לא פשוט להגיע לארץ חדשה, שפה חדשה...

אפילו זריחות ושקיעות הן אחרות.

אבל הנעורים יש להם כח נפלא,

ואת מתגברת על המעבר,

ואחרי שאת הגדולה בבית את פתאום הכי קטנה בגרעין 

(אבל יש לזה יתרונות בצד החסרונות).

ולהתגבר על השפה, ולקרוא בעברית להתאקלם מהר בשפה הזו שבה כבתו ביאליק ועגנון.

נזכרתי בסיפוריה של אמי, שבאה לבד לארץ, והיא בת 18. אז אספר לך אנקדוטה מצחיקה 

על אמא שלי והעברית.

אמא שלי, שהייתה פולנייה גאה, בירושלים של שנת 35, בצד לימודיה באוניבסיטה למדה עברית

יותר ברחוב מאשר בכתה (לא היה אז אולפן) ובצד הלימודים עבדה לפרנסתה כמלצרית במסעדה.

יום אחד כשנגשה לקבל הזמנה מסועדים הם בקשו ממנה את התפריט,

אמא שלי, לא הכירה את המילה תפריט, אבל בתור פולנייה גאה היא לא תודה בכך.

ולכן נגשה אל חלון המטבח ובקול בוטח אמרה, פעמיים תפריט לשולחן 3 בבקשה.

כמובן שזה היה יומה האחרון בעבודה...

וסליחה רבקתי שלא ראיתי את מה שכתבת בזמן, והייתי צריכה לעבור לעמוד השני כדי לבדוק,

אבל, איך אומרים, טוב מאוחר מאשר...

ואוסיף רק ואומר יקרה שלי שאבוד לך, את לא היית וכבר לא תהיי עולה חדשה.

ועכשי

עכשיו אשלח לך חיבוק אוהב וגם חיוך קטן

כי אני אוהבת, ממש אוהבת אותך, המון.

נורים שלך.

.

נכון, מעולם לא הייתי עולה חדשה <פרצוף עצוב-כאילו> <חיוך>

(לא חושבת שהפסדתי משהו גדול...)

תודה רבה-רבה על הסיפור האנקדוטי, נוריתי יקירתי, 

ותודה רבה-רבה-רבה על החיבוק ועל החיוךְ. <לב>

שבוע טוב שיהיה, 

אוהבת אותך המון, המון,

חיבוק וניקות שלוש, 

רבקה שלךְ

---