רֵיְזֶלֶה / צִִמּוּקִים וּשְׁקֵדִים /

בראשון ריזלה מצליחה לברוח מהפסיכיאטר אך היא נקלעת לבית משוגעים, נעלמת אך המציאות לא.

בשני ניחוחות מרמתוק ואת חשה שמישהו דוחף אותך, אותו. את מכושפת.

תודה רבה לך רבקה היקרה, יום שקט ורגוע.

עוגת שמרים עם צימוקים ושקדים

טעים ומגרה החושים

המציאות בה אנו חיים 

היא לא נורמלית

אפשר לומר מציאות משוגעת

אפילו רייזלה 

את זה יודעת.

הריחות , הניחוחות

הטעמים של צימוקים ושקדים

פשוט מכשפים

גם כשאותנו דוחפים.

תודה רבקה יקרה על השיר המתייחס למציאות בה אנו חיים.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

הנה צפה ועולה בך הדמות הראשית של ספרך שלך. היא נוגעת בשגעון, ברחה מבית משוגעים אך הגיעה אל בית משוגעים ענק-זו המציאות. וואו, זה עוצמתי וחזק.  

והכישוף הזה בשיר השני.  את מכושפת! 

ונראה שכולנו נצטרך פסיכיאטר צמוד

והרבה חיילים והמראות מטרפים את המוח 

ואכן חיים אנו בבית משוגעים ענק 

והצימוקים והשקדים אולי ימתיקו את גורלנו 

ונהיה מכושפים

טו בשבט שמח יקרה 

וכאן התחילו התותחים נכנסת לממד 

<לב> אלה לי אהובה, <לב> תודה רבה-רבה!! <לב> (לא מובן-באליו שבמצב אצלךְ תקראי ותגיבי לי.) <לב> שמרי על עצמךְ! <לב>

 רֵיְזֶלֶה נֶעֶלְמָה אֲבָל הַמְּצִיאוּת?!
נהדר!

אני מכירה את ריזלה, 

רבקתי היקרשה, לא את ריזלה שלך

אבל ישנה עוד ריזלה והיא עכשיו שלי, 

אני פוגשת אותה בסרטים ישנים, ובשירים שאמא שלי שרה...

שירים על צימוקים ושקדים.

את ניחשת נכון רבקתי היקרה, אני, כמו ריזלה שלך, בורחת.

אני מנסה לברוח מהמציאות שמפחידה אותי.

ואני לא חושבת עלי, אני את חיי כבר חייתי,

אני חושבת על ילדי ונכדי...

סלחי לי יקרה שלי, סלחי לי שככה נפלתי עליך,

שבמקום לכתוב משהו נחמד על צימוקים ושקדים

כשט"ו בשבט בפתח, אני כותבת על יאוש.

אולי חיבוק שאני שולחת לך יקל קצת וימתיק את המילים.

וגם כמה נשיקות על הלחיים וגם על המצח תעזורנה.