כפות ידיו

כפות ידיו / צביקה רז   1.11.2023

כשבוע לאחר הביזיון הבלתי נתפס של ה- 7 לאוקטובר 2023, האיש בחן את כפות ידיו. תחילה לא הבין מה הטעם לנבור בכפות צרובות השנים, מלאות הקמטים, הכתמים, הגידים הבולטים, והכיעור השולט בהן.

פעם ראשונה שהובא לידיעתו מצב הידיים- למעשה גב כפות הידיים- היה לפני חמישים שנה לאחר מלחמת 6 באוקטובר 1973, והוא על נגמ"ש הטכני בפלוגת שריון. לאחר שהקרבות הסתיימו והפחדים התמוססו, החובש הקרבי פלט ברגע של השראה: אתה יודע, רז, שמתי לב שיש לך כף יד זקנה ביחס ליתר הבחורים.

עד היום המשפט תקוע במוחו. את מה שקדם לשאלת החובש הדחיק עמוק בכפות ידיו:
שכח את השורה הארוכה של אנשי הגדוד המתים, המכוסים שמיכות על חולות סיני.
שכח את פיסות הקרקפת עם השערות, דבוקות לתקרת הצריח שאת תקינותו בדק.
שכח את בכי החיילים שסירבו פקודה ולא הסכימו לעלות על הטנקים ולהמשיך בלחימה.
גם שכח שהוא כנראה חי בזכות מפקד הנגמ"ש שהתעלם מטנק פגוע שקרא לעזרה ולא נכנס לקו האש- היישר לגיהינום.

את הכול האיש הדחיק בין כפות ידיו שהזקינו מאוד תוך כדי המלחמה ההיא.

הוא המשיך את חייו הסתמיים וכאילו מתו זיכרונותיו איתו. היום, האיש המתקרב לשמונים, נזכר בכל, ומבין שהגרוע מכל עדיין לא קרה במדינה שהוריו הקדישו לו.