לחזור לילדות

שהשתזפה

גופה הסתגל

עייפה אך ממוחזרת 

ואת הארץ עייפת הדלדלה הנשמה ...

נקווה לטוב 

כמה נגעת 

יום שקט יקר 

לסינטטיות של העידן המודרני. אך נפשה כבר עייפה ואת העתיד המזהיר שלה כפסנתרנית כבר לא תממש. 

כאן בארץ האבות היא כבר פסנתרנית עייפה . עייפה מהאקלים וממה שכאן קורה. היא הייתה פעם פסנתרנית מוכשרת  הלבושה במיטב המלבושים. עכשיו נשארו הזיכרונות לבושה בגד זול שנקנה ועליו עדיין נמצאת התווית .

תודה צביקה על השיר המעניין . המציאות כאן לא פשוטה בוודאי למי שהייתה פעם פסנתרנית מוכשרת ועכשיו היא פסנתרנית עייפה.

שבוע טוב ורגוע

שמוליק

למרות העייפות שבה היא ממשיכה לנגן, עורה השתזף וגופה הסתגל... תודה רבה לך צבי היקר, שבוע טוב ושקט.

רצונות לחוד ומציאות לחוד

והמציאות לא מזהירה-לא ממומשת-חבל

שבוע טוב ורגוע צביקה יקר

ממני מרים

הנגינה היא בדמה, היא והמפסנר מחוברים אבל -

החיים גלגלו אותה הרחק מתהילת הנגינה

הגעה לארץ הביאה אותה לתרבות אחרת

לאקלים אחר, לא מתאים לחליפה ותווית של זהב.

אז - אז היא עוד מנגנת, אי אפשר להרחיק אותה מהפסנתר

בטח עוצמת עיניה וחושבת שהיא עדיין שם...

החיים מלאי הפתעות מסתבר,

מנגנת את מנגינת

חייה הקודמים 

את ילדותה.

ארץ זבת חלב ודבש ... 

זה כבר לשיר אחר.

מיוחד הצרוב.

שבוע טוב ושקט צבי ידידי

ממני עליזה.

.

לא חוזרים לילדוּת. היא חלק מן ההווה האישי. 

הבגדים, התוויוֹת, אין להם השפעה על מי שאַתָּה, היא, אני 

בתוך העצמי.

אבל הבנתי. ברור. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. 

שמור על עצמךָ בימים אלה. ושמור על מי שאַתָּה. 

לילה טוב, איש יקר. 

רבקה

---