תואר\רן ג'יבלי

"תואר"\רן ג'בלי היה זה יום סתווי טיפות החלו זולגות כמטר גשם מבורך ,מרוות את צימאונה של האדמה. מי ירווה את צימאונו, יושב כבתוך פוזת האדם החושב ,ומהרהר לעצמו כיצד יצא מהמצב אליו ניקלע. יום טוב למחשבה חשב הוא, מראות עצב של אווירה, ממלא את חלל האוויר. הינה-כי-כן לא הגיע למטרה, אליה רצה להגיע עוד בחייו,וכי איך ישיב לו מטרה זו, ממשיך לבהות בכלום, והכלום הוא עולם- העולם שלו . הראש רץ כבסרט עלילה משחזר פתרונות אפשריים ,לזו המטרה, להשיג תואר הוא רצה מפרגן לעצמו מול מראה, תואר ניכסף ,תואר כבוד, תואר בלימודים, תואר בעבודה אולי ! כמה תירוצים כי קשה הפעולה, ושעת רצון איננה כעת חייה, לכן רחוקה היא המטרה. אם כן מתיי האין יפה שעה אחת קודם?! ממשיכים לרוץ כבמערבולת פתרונות ,כניצוצות עת קלות, ועת קשות ,ככיסופים.. "גם כי אלך בגיא צלמות" הנסה למצוא פתרון לזו המשאלה, המערבולות השפיעה, נדם נירדם הוא. פסקו חלפו המחשבות, המטרה לא הושגה לעת עתה . ללא מעש –אין משיב,ללא תנועה –אין מגיב, ממשיך כי לא קל לו לאיש ,לבד בודד וערירי , הוא בעולמו , לא הושגה המטרה ואיתה התואר !