הולכים. הולכים ... / זיכרונות / -

תודה על השיתוף

זכרונותינו בנויים לא אחת על קולות. כאותם קולות שציינת וזכורים לך . ואת תוהה כיצד את עצמך השתקפת בעיניהם.

הם באים הזכרונות האלה, 

קולות העיר, בין קולות החתולים המיללים

וקול המכוניות המתגלגלות ורועשות

פתאום הם באים הקולות האחרים.

הקולות הצעירים של אז, קולות של חברים 

וקולו שלו...

הרבה שנים חלפו ואת רואה אותם צעירים כפי שהיו

החברות הזו המיוחדת

האהבות...

וואו, כמה טוב לשקוע בזכרונות שכאלה ובמראות של אז

ולחשוב על השאלות שלא נשאלו...

אז למה באה השמש הקופחת של קיץ ירושלמי ומוחקת את הזכרונות האלה.

רבקתי היקרה תודה,

תודה על הזכרונות האלה שלך, הם כל כך ע נוגים

עצמתי עיני ושמעתי את קול הבריטון של אהרון שר דואט עם הטנור של אפרים...

רק את הקול המיוחד והיקר כל כך לא שמעתי, הוא שמור אצלך בלב, עמוק עמוק בלבך.

מחבקת אותך אהובה.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> תודה רבה-רבה-רבה! <לב> מאחלת לך, לכם, בשורות טובות בקרוב מאוד-מאוד. <לב>

ללכת אל, ללכת מ...
ללכת כי כולם הולכים
מה זה בעצם משנה
ממה בעצם הם בורחים. (יהונתן גפן)

כולם הולכים כל הזמן , גם הזיכרונות של פעם כשהלכנו צעירים ברחובות בין בנינים והשמש מעל הראש קופחת יחד עם החברים  שידעו אז לאהוב את החיים.

והיום נשארה השמש הקופחת שאת הזיכרונות של אז מוחקת.

שיר מקסים על  זיכרונות של תקופה בה היינו צעירים בעלי ביטחון ואוהבי חיים , זיכרונות שאט אט נמחקים.

תודה רבקה יקרה על השיר.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

לכיון הזקנה מדולדלים

והשמש כמה חמה היא 

והשיר מתחילה להבין קצת מההלך שבך 

את כה מלאה שתמיד יצא משהו מיוחד ...

אוהבת 

<לב> אביה אהובה, <לב> נסיעה טובה ומהנה! <לב>

ממרחק הזמן 

בפקספקטיבה שונה 

תהיות 

יום מבורך אהובה

<לב> יום וימים מבורכים לךְ, אורנה אהובה, <לב> ותודה רבה-רבה לךְ! <לב>