צורות/ ממואר

עִם רֵאשִׁית פְּרִיחַת הַיַּסְמִין

אֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל הָעֵץ 

הַשָּׁעוּן עַל טֶרַסַת אֲבָנִים

וְאֶל מָה שֶׁנּוֹתַר

מֵהַבֻּסְתָּן שֶׁל סָבָתִי

זוֹ, 

שֶׁבְּאֶרֶץ הַשְּׁבָטִים 

לֹא הָיְתָה לָהּ נַחֲלָה, 

רַק חֶלְקַת אֲדָמָה קְטַנָּה

וּמִשּׁוּם כָּךְ

 לֹא נָתְנָה  לְאִישׁ

לָגַעַת בְּפֵרוֹת הַגַּן;

רַק אֶת פְּנֵי הָעֶפְרוֹנִים

שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ אֶל עֵץ הַשְּׁקֵדִים

בָּעוֹנָה הַקְּבוּעָה 

קִבְּלָה בְּסֵבֶר פָּנִים

כְּאִלּוּ הָיוּ

שְׁלִיחִים מִיְּרוּשָׁלַיִם, 

וּכְשֶׁאֵלּוּ פָּחֲתוּ

הָיְתָה מְרִימָה עֵינֶיהָ

רוֹאֶה  צוּרוֹת בַּעֲנָנִים

מְפַסֶּלֶת  צִפּוֹרִים

מִמִּטְפְּחוֹת מֶשִׁי   

צִבְעוֹנִיּוֹת שֶׁהֵסִירָה מֵרֹאשָׁהּ

וּכְדֵי לְהַכְבִּיד עַל מְעוּפָן

טָמְנָה בָּהֶן

חֲצָאֵי מַטְבְּעוֹת וְחֹפֶן זֵרְעוֹנִים 

כָּכָה הֶאֱמִינָה 

יְעַשּׂוּ לְיוֹשְׁבוֹת קֶבַע

עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן. 

אַחַר כָּךְ פָּלְשׁוּ הַמִּתְאַוִּים

מִן הָעִיר בָּנוּ בָּתִּים

וְנָטְלוּ אֶת

הַכֹּל

*  *  *
                             הרי ירושליים