חזרה ליצירות
סיפורים

בית הרוחות פרק עשירי.-הסוף.

מאיר אש | (23/11/2006 15:47) | 135 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
כמטר הפריד ביני לבין החופש.ביני לבין הקיר הצפוני ששם ידעתי....
שם נמצאת התשובה.זחלתי כשברכיי מדממות מן המרצפות העקומות.
לפתע חשתי בידיים האוחזות ברגליי ומושכות אותי לאחור.
המשכתי בזחילה סנטימטר ועוד סנטימטר.בועט ברגלי השניה בידיים האוחזות בי,ידיהן המגוהלות בדם של שתי הטורפות.שעפו מעוצמת הבעיטה לעבר המטבח. הרווחתי עוד כמה שניות של חיים זוחל לעבר הקיר הצפוני.
הקיר היה מצופה בטפט ישן.מיששתי בידי מחפש איזה סדק נסתר.
לפתע חשתי שידי חודרת מבעד לקיר.הרגשתי בחפץ חלקלק המונח שם.
אור גדול בקע מהדבר המוזר הזה שדמה ליהלום גדול.לקחתי את היהלום מנסה לחדור במבטי את מעטה האור הבוהק שפיזר קרניים צבעוניות בכל הבית.
הפנתי מבטי לעבר דינה וליאורה שזעקו וצרחו,כאילו ובמטה קסם החל גופן לרעוד ולהתמוסס על הריצפה לאחר כמה שניות נותרה מהן ערימת אבק קטנה שהתפזרה עם הרוח שחדרה דרך הדלת הפרוצה.
התרוממתי מן הריצפה כשכל גופי כואב,בצעדים קטנים התקדמתי לעבר הספה כשהיהלום עדיין בידי אורו הלך ודעך ועכשיו יכולתי להבחין בצורתו המיוחדת.
קמתי והתקדמתי לעבר המטבח פותח את אחת המגירות הנסתרות שולף משם בקבוק וודקה.
חזרתי לשבת על הספה מנסה להבין מה קרה.לוגם בשקיקה מן הבקבוק.כשהנוזל השקוף שורף את גרוני
עיניי החלו נעצמות הייתי עייף והמשקה הוסיף דיו בכדי להפילני מרגליי.
נרדמתי על הספה כשלפתע חשתי ביד הנוגעת בכתפי וקוראת בשמי :"מאיר קום! "
פקחתי את עיניי באיטיות פוחד מן הלא נודע.חיוך עלה על שפתיי .היתה זו שושי אשתי שעמדה לידי כשכוס קפה בידה.
"נרדמת על הספה! ואני לא רציתי להעיר אותך." אמרה בחיוך מניחה את כוס הקפה על השולחן.
"אני...חלמתי....חל..ום..." גימגמתי לעברה.
"תספר לי אחר כך! אני מאחרת לעבודה." אמרה נישקה אותי על שפתיי ויצאה החוצה.
הכל היה חלום? שאלתי את עצמי בקול.
לפתע נתקעו עיניי ביהלום הגדול שנח על השולחן והחל לשלוח קרני אור קטנים על הקירות ועל התקרה.
הושטתי יד אליו חש בעוצמה שבו העוברת אל גופי ומחדירה בי כוחות על טיבעיים.
כך אחזתי בו שניות אחדות מוקסם. דלת הבית נפתחה לפתע ומשב רוח אדיר קרע את היהלום מידי נושא אותו החוצה אל השחקים. 

תגובות

חזרה ליצירות