בערומך השובב

ובלילה ההוא,

ליל נעימות.

על שולחן התיישבנו,

לנגן מנגינות.

מנגינות של צחוק,

צוחקים ובדיחה.

מנגינות של עצב,

עצובים וזימה.

והרגע הגיע,

חלף ולא שב.

וגיחכת עליי,

בערומך השובב.

ואת הערב הזה,

לעולם לא אשכח.

"אליל הבדיחות!",

כן, ממש- כן, ממש.

אם אספר, אחלוק בכאב,

והדבר יוודא ברבים...

תאשים רק אותי, למרות תחנוניי,

ישר תשלול אחרים.

את מבטך האשם לא יכולתי לסבול,

גם עכשיו וגם אז.

מבטך עליי ייפול,

הו, כה עז- הו, כה עז.

בלילה ההוא,

"ליל נעימות" (האומנם?).

שייזכר לנצח,

בזיכרון הדורות.

על שולחן התיישבנו,

כה הדור ויפה (באמת כה יפה?).

והרגע הגיע,

חלף ולא שב.