הדרך / 4 (ב') / .

<לב>

ממש פנינים, באמת בא לי לתופף ולומר את זה. תשמעי, 

מקווה שיצא לי , אהבתי כל כך, זה הכי טוב מ"הדרך" 

אולי תשלחי לי למייל ואני אדפיס ואלמד את זה ואז אתופף את זה בוז' , בא לי 

[email protected]

<לב> תודה!!! <לב>

<לב> רחל אהובה, תוכלי להעתיק מן האתר כל חלק שנראה לךְ. <לב> תודה ענקית על ההצעה! <לב> אני לא יכולה לשלוח, צר לי. <לב>

וְרָאִינוּ-לֹא-רָאִינוּ 

וְשָׁמַעְנוּ-לֹא-שָׁמַעְנוּ 

וְטָעַמְנוּ-לֹא-טָעַמְנוּ 

וְהֵרַחְנוּ-לֹא-הֵרַחְנוּ

ומִשַּׁשְׁנוּ-לֹא-מִשַּׁשְׁנוּ 

כן ולא - 
והסוף הנפלא - אוהבת את כתיבתך מאד

אֶת אֲשֶׁר אִוָּה עוֹרֵנוּ / וְשִׁוּוּי מִשְׁקָל שָׁמַרְנוּ / אוֹ נִשְׁבַּרְנוּ: הֲנִזְכֹּר? /

עוֹד נֵלֵךְ וְיִתְבָּרֵךְ / מִי אֲשֶׁר אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ / אֶת פְּרָטֵי הֲלִיכָתוֹ /

אֲשֶׁר סִמְּנוּ אֶת חַיָּיו: / אֲשֶׁר סִמְּנוּ אֶת דַּרְכּוֹ.   

<לב>

<לב>

העולם עגול ופתוח
עננים בסך הולכים
עמהם בצעד בטוח
טוב ללכת בדרכים.. (נתן יונתן)

בִּשְׁבִילֵי הַחַיִּים נִצְעַד

רָאִינוּ, שָׁמַעְנוּ וְחַשְׁנוּ

נִשְׁבַּרְנוּ וְהִתְגַּבַּרְנוּ

וְיָדַעְנוּ  וְגַם סִמַּנּוּ.

זֹאת הִיא דַּרְכֵּנוּ

זֶה אֲנַחְנוּ.

מקסים ועוצמתי השיר שכתבת רבקה יקרה,  זאת היא דרכנו, זה אנחנו.

שבת שלום ומבורך לך ולמשפחתך.

שמוליק

<לב>

במשעולי החיים אנו צועדים, כשאבני הנגף בדרכנו הם חלק בלתי נפרד. הם דווקא יותר מכל, סימני הדרך המהותיים בחיינו. 

<לב>

הוא זה שיתברך כי זכה שסימני חייו סמנו דרכו לטוב ולהיזכר..

מיוחד מאוד רבקה יקרה 

<לב> <לב> <לב>

ציירת חיים 

מה טומנת בחובה ההליכה 

בתלם החיים 

וואו גדול 

שבת טובה לך אהובה

<לב> <לב> <לב>

רבקה אהובה

**************

הכל מן הכל בשבילי חייך,

ראית

שמעת

הרחת

צחקת

בכית

טעמת

מששת

גם אם הייתה זרועה דרכך

אבני נגך, התגברת.

ההליכה נמשכת עד סוף כל נשמה.

חזק !!!

מדהים יקרה איך שכתבת, ניסחת והעברת

בצורה כה נוגעת

אשרייך !!!

חיבוק לשבת יפה חברה יקרה.

המשך יום חמים,

שלך

עליזה.

<לב> עליזה אהובה, <לב> תודה רבה-רבה-רבה לךְ! <לב> שבוע טוב לךְ מכל לבי! <לב>

ואולי, אולי זו לא ברכה לזכור את כל פרטי ההליכה

אולי טוב קצת לשכוח. 

לשכוח אבני נגף

אבל לזכור את היד המושטת.

לפעמים טוב לשכוח איך הלכנו

איך לפעמים איבדנו שיווי משקל

ונפלנו.

אז אחרי הרהורים כאלה, אנסה להעלות חיוך על פניך

סיפור של חורף,

כשיורד גשם ואין לי מטריה, אני לא מסתתרת אלא צועדת ונהנית מהגשם היורד ומרטיב אותי,

פעם פולנייה "נחמדה" העירה לי בטון פולני נוזף; איך את הולכת ככה בלי מטריה...

הפנתי אליה מבט תמוה ואמרתי לה: נורא פשוט, אני שמה רגל לפני רגל...

כמובן שהיא השמיעה מין "אויייש" פולני.

אז ככה רבקתי הולכים

מניחים רגל לפני רגל ומתקדמים

ויוצרים את הדרך שלנו.

נשתדל לזכור את רגעי הצחוק ולשכוח את קריאת הבכי...

תודה רבקתי על שגרמת לי לחשוב על ההליכה הזו.

אוהבת אותך המון המון.

.

נוריתי יקירתי, 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על תגובתךְ!

חיוך, חיבוק, נשיקה כפול שלוש, אהבה בחזקת ה-n הכי 

גבוה שישוער רק בשבילך. 

רבקה שלך

---