אי של שפיות - פרק חמישי

אי של שפיות / שרון נחום ועובד הישראלי

פרק חמישי

התקשרתי אליה כבר מהדרך. הקול החביב שלה נשמע מאושר מתמיד.

"אתה בעבודה?", 

"לא, אני בדרך", אמרתי.

"אוי, למה לא כל הדרכים מובילות לרומא?".

"רומי", שאלתי, "את רוצה שאני אבוא אליך?",

"תמיד",

"אני כבר מגיע, חמודה", אמרתי ושיניתי את כיוון הנסיעה שלי.

כשעמדנו אחד מול השני הפכנו נבוכים. פתאום לא ידענו מה להגיד, לאחר דקה שנראתה כנצח, היא הכניסה אותי לסלון ביתה והציעה לי קפה, הסתכלתי עליה ממקום מושבי, מסתובבת בין הכלים במטבח כשמבטי אינו מפספס שום תנועה שלה. שתינו קפה צחקקנו ואז שתקנו, רק העיניים המשיכו לדבר, הרגשתי מהופנט, לא יכול להסיר מבטי מעיניה היפות. הן דיברו ואמרו המון בדיוק כמו ידיה והן אמרו בדיוק את מה שרציתי לשמוע, היא רצתה אותי, כפי שרציתי אני אותה.

אזרתי אומץ והתחלתי ללטף את שיערה הארוך, אך להפתעתי נסוגה, זה גרם לי לאי נוחות ונזכרתי בטליה וביום הנישואין שחל היום.

"טוב, אני צריך ללכת", קמתי.

"כבר?" תמהה.

"כן, העבודה מחכה לי" מלמלתי. היא נעמדה מולי ושוב נפלה שתיקה בנינו.

הסתובבתי לעבר הדלת והיא אחרי, כשפתחתי את הדלת, היא לפתע טרקה אותה בחזרה  וכרכה במהירות את זרועותיה סביבי, בהניחה את ראשה על חזי.

שאפתי את הריח של השיער שלה עמוק אל תוך ריאותיי. כאילו שכך אוכל לאחוז בה בתוכי.. פתאום משכה אותי בידה והובילה אותי אל חדר העבודה.

"אני צריכה לספר לך משהו",

"משהו אינו כשורה?", שאלתי.

שוב הרגשתי שהיא לוקחת צעד קדימה ומיד אחורה, אבל הלכתי אחריה, נכנסנו לחדר העבודה שהיה מרוהט בטוב טעם, על הקיר הייתה תלויה תמונה שלה ושל גבר.

"זה שימי, בעלי" מהתמונה הסתכל עליי, גבר מקריח בגיל העמידה, הופתעתי, העברתי את מבטי מהתמונה אליה ולא ידעתי מה לומר, היא לא חיכתה שאגיב והמשיכה, "הוא היה המוצא האחרון שלי והוא אהב אותי, ועדיין אוהב", האמת היא שאני חייבת לו המון" המשיכה בהיסוס.

"אתם נראים מאושרים"

"כן, הוא טוב אליי, ו..  הוא נותן לי כל מה שאני רוצה, מפנק אותי ו...  הכול, פשוט הכול."

לא הבנתי למה היא חותרת והרגשתי מאוד לא בנוח, אפילו קצת נפגעתי.

"אז, מה את רוצה, אם כל כך טוב לך?" שאלתי במעט ציניות.

© כל הזכויות שמורות למחברים.