חומרים. כתיבה. (המגפיים של ברוך)

לא חלק מקהל הקוראים שלך? לא ולא, אני מוחה! יש לך קהל קוראים הדוק ומעריצים רבים. היום העולם שייך לוירטואליה ואת באתר הכי טוב שיש. 

<לב> למה לך לקחת ללב? <חיוך> <לב>

.

גליתי יקירתי, 

לא הייתה לי כוונה להתעלם מן האתר או ממךְ. חלילה.  

באמת-באמת: לא.

אַל תקחי ללב! 

הרי אני קיימת אך ורק בזכותךְ. 

כואב לי, נכון. כואב לי מאוד. 

וקורה שאני מביעה אֶת כאבי. 

לא יותר מזה. 

אוהבת אותך, מעריכה אותך, גליתי יקירתי, 

ומודה לך כל יום וכל רגע על ביתךְ הפתוח. 

שלךְ, 

רבקה

---

<לב>

<לב> גדי יקר, <לב> תודה  ע-נ-ק-י-ת  להבנתךָ! <לב>

 השירים שנכתבים אל החלל הם נשלחים בחללית של ציפיות ושם שטים אחר כבוד אל האין סוף. 

כאן בדרך המילים יש לשירתך קוראים נאמנים שכל יום מחכים לקרוא את השירים שאותם בסופו של דבר תשלחי אל החלל בחללית של צפיות.

תודה רבקה יקרה על שיר שהוא וידוי , השירים שאת כותבת הם קודם כל בשבילך, ואם יש גם קוראים  שאותם את משתפת אז זה פשוט נהדר.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

נ.ב- אשמח אם תקראי את הפוסט שכתבתי במדור הודעות ביום ו' האחרון.

שמוליק

<לב> שמואל יקר, זולת יומן אישי, מעולם-מעולם לא כתבתי לעצמי. <לב>

<לב> אביה אהובה, תודה רבה-גדולה על דברייךְ! <לב>

זועק - את מצרה על כך כי קהל הקוראים שלך הצטמצם בניגוד לברוך. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבוע טוב.

<לב> 

על המגפיים אפשר לקרוא גם בגוגל ואת יוצרת משוררת שפרסמה כמה וכמה ספרים ועוד כותבת את שירייך, מרגישה שאין לך קהל קוראים.

משהו בהשוואה הזו בין השיר על המגפיים לבין השירים שלך כה נוגע ועצוב, כמו את מרגישה ומביעה את אי הצדק שנעשה לכתיבתך.. 

חזק נוגע כואב ומדהים רבקה יקרה, ותתחזקי.. את בהחלט ראויה לקוראים! 

<לב> יקי אהוב, <לב> תודה רבה-גדולה על דבריךָ! <לב>

אהובה 

גם אם לא מעלה 

כי אצלי החומרים נגמרים

<לב> וואו. <חיוך> וואו! <לב> מחמאה כזאת - וואו! <לב> אורנה אהובה, תודה רבה-רבה לךְ! <לב> 

הנה רבקה אהובה-חסרתי לך? בבקשה יש לך פה

קוראת שעוקבת אחר תגובותיך החכמות ואני לומדת ממך

המון -לקחת את זה גם בחשבון,,,,, בבקשה

מכל מלמדי השכלתי ,אך ממך אני משכילה יותר ויותר

פשוט ויקיפדיה מהלכת

תודה על כל כתבייך-את ענקית בידע וזאת זכות גדולה

באהבה מכל הלב

ממני מרים

<לב> מרים יקרה, <לב> קורה שמרגישים לא-מי-יודע-מה, נכון? <לב> בעיקר, כשיש שְׁתֵּי עֲמוּדוֹת נוֹצְצוֹת בדף הכניסה <לב כבד> המודיעוֹת לךְ על מקומו של כל אחד לפי מס' צפיוֹת ומס' תגובות.  <לב> לי לא-טוב עם זה ... <לב> אבל: תודה רבה-ענקית לךְ על ההתייחסוּת שלךְ לדבריי! <לב>

.

מרים יקרה לי ואהובה, 

לא הגבתי על העיקר: 

אַתְּ חסרה לי. בוודאי! אַתְּ חסרה לי מאוד. מאוד-מאוד. 

סליחה על איחור-תגובה בנושא, באמת! 

בתגובתי הראשונה הגבתי אוטומָטית - כמו לכולם. 

ברוכה אַתְּ ורצויה תמיד, תמיד. 

רק טוב לךְ! 

רבקה

---

אוי רבקתי, מילים אכן באות מהר

אבל...

מילים אם הן נשארות רק אצלך

למרות שהשארת את הדלת פתוחה,

או זוכות לאותו "לייק" שאין בו יחס אמתי

שהקריאה לא הייתה באמת קריאה.

אז

מה הועילו חכמים בתקנתם.

רבקתי היקרה, אני כל כך מבינה.

אני תמיד קוראת ותמיד אקרא

ואני תמיד מנסה לראות מאחרי המילים

כי הרי שיר הוא

הוא בעצם מספר על הכותב.

אז ברוך תפר את המגפיים לעצמות

אבל את 

את שולחת את השיר למרחב

ורוצה שאחרים יתפרו אותו לעצמות שלהם...

שולחת לך חיבוק

שאת יכולה לתפור אותו לעצמות שלך...

וגם נשיקה.

.

נוריתי יקירתי, 

לא להגזים, בבקשה. 

לא שואפת לכך שהקוראים יתפרו אֶת דבריי לעצמות שלהם, 

כן רוצה שיקראו ממש. כי נכון, אפשר לעשות אֶת ה-לייק גם  

במילים חביבוֹת-נחמדוֹת שלא אומרות כלום, גם אִם לא קוראים. 

ולא חסרות תגובות כאלה. <חיוך-לא-מחייך-באמת>

כבר מאוחר בלילה, נוריתי יקירתי.  

החיבוק שלך יעזור לי ללילה טוב, 

והחיבוק שלי אלייך ימתין לך עד שתתעוררי ותגיעי לכאן. 

נשיקה גם, ואהבה רבה-רבה, שלא מתעייפת אף פעם. 

שלך, תציד, תמיד,

רבקה שלך. 

---