אבן האהבה

כְּשֶׁרוֹגְמִים עִם אַבְנֵי אַהֲבָה

הַכְּאֵב גָּדוֹל שִׁבְעָתַיִם

שֶׁלֹּא נוֹתֵן מַרְגּוֹעַ 

לְלֵב כּוֹאֵב.

כְּרוֹגְמִים עִם אַבְנֵי אַהֲבָה

הַכְּאֵב חוֹדֵר לַמֹּחַ

וְאָז הַזְּמַן לִבְרֹחַ

אֶל  הַדִּמְיוֹנוֹת

כִּי שָׁם מִסְתַּתְּרוֹת הָאֲהָבוֹת..

עוד שיר זועק מכאב כתבת יקי היקר, אבני אהבה צריך להניח בעדינות על מפתן הלב ולא לרגום אותן ולכן הכאב גדול שבעתיים. כל שנותר הוא לאחל שהמציאות הזו במהרה תשתנה.

חג שבועות שמח וחיבוק חם ממני

שמוליק

הוא רגם בך אבן שצלפה עמוק עמוק לליבך. ועתה בשעת חשבון הנפש עם העבר, אתה מבקר לשקוע בעולם של תאוות בלבד ולפוגג את מקסם השווא הזה אחריו חיפשת ללא הרף: האהבה. 

וְעַכְשָׁו זֶה זְמַן

לְרוֹקֵן מִכִּיס הַזִּכְרוֹנוֹת

שִׁבְרֵי תַּעְתּוּעִים,

לְטַאטֵא פֵּרוּרֵי עֶלְבּוֹנוֹת

וְלִשְׂרֹף פִּתְקֵי גַּעְגּוּעִים.

למה את לא מעלה שירים כאן? התגעגעתי!

אחרי שנרגמת באבן האהבה. אתה מחליט מה יעשה לאיש אשר האבן הכאיבה ובלבלה אותו. ❤❤❤❤

.

הפעם שלחתָ אותי רחוק-רחוק. וגם קרוב, יחסית. 

:))

לרגום באבנים, או סקילה באבנים. 

מנהג שהיה תקף ביהדוּת הקדומה. אפילו ציווי. ואז -

נזכרתי ב-"מי בכם חף מפשע, הוא שיידה אֶת האבן הראשונה",

משפט שעל פי גוגל ו-ויקיפדיה, משוייך לישו/ישוע בבשורה על-

פי יוחנן, פרק ח. (בדקתי. כבר לא סומכת על הזיכרון ...)

ונזכרתי בסרט "זורבה היווני" , שם סוקלים/רוגמים באבנים 

אֶת האלמנה עד מותהּ. 

אחרי כל אלה שלעיל חזרתי לשיר שלךָ, כמוךָ: 

אחרי כל אלה שאתה מזכיר, שאַתָּה מרגיש קורבן להם, 

אַתָּה בוחר לשרוף אֶת כל שמזכיר לךָ אותם ומבכר להיות קורבן  

של מקסמי השווא של דמיונותיךָ. 

עקרונית, אַתָּה עדיין קורבן. 

אבל תהום פעורה בין הקורבנוּת הראשונה לזוֹ שאַתָּה בוחר 

בָּהּ. 

כי ביסודו של דבר, נרצה להכיר בכך או לא, כולנו קורבנוֹת

למשהו: לרגש, למצב, לדעותינו, לבחירותינו. 

נכנסתי לשירךָ - ויצאתי ממנו עם רווח עצום. 

על כך, יקי אהוב, תודה רבה-גדולה-ענקית לךָ!

חג שמח, משורר נפלא, יקר לי מאוד, מאוד. 

שלךָ ואתךָ תמיד, 

רבקה

---

התגובות שלך לשירים שלי תמיד תמיד תמיד מחזקות אותי, רבקה אהובה!

המון תודה! 

.

אני רק קוראת ומגיבה ... 

:)) 

יקי אהוב, רק טוב!

רבקה

---