עץ יריע בשדרה למרים שרוצה שיר ארוך. קיבלת....

בְּשַׁבָּתוֹת בַּצָּהֳרַיִם שֶׁל אָז הָיִינוּ נוֹהֲגִים לְעַכֵּל חַמִּין וּבְכֹחַ הָאֵנֶרְגִּיּוֹת

שֶׁעֲדַיִן הָיוּ נוֹתָרוֹת בַּגּוּף  הָיִינוּ הוֹלְכִים,אַבָּא  וַאֲנִי עִם שְׁנֵי הַדּוֹדִים

הַהוּנְגָּרִיִּים שֶׁלִּי לְאִצְטַדְיוֹן הַמַּכַּבִּיָּה כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְווֹת כַּדּוּרֶגֶל בְּשַׁבָּת

עִם חַג הַקָּרְבָּן לְאוֹתוֹ יוֹם- הַפּוֹעֵל שֶׁלִּי כַּמּוּבָן. כְּלוֹמַר, זֶה לֹא שֶׁתָּמִיד

הָיוּ מַפְסִידִים – נַהֲפֹךְ הוּא- הָלוֹ, מַכָבִּיסְטִים, שִׁמְּרוּ מֶרְחָק.

וְרַק מִי שֶׁהָיוּ לוֹ דּוֹדִים הוּנְגָּרִיִּים יָבִין מַהִי שִׂמְּחָתָּ חַיִּים , טוֹב- גַּם כְּשֶׁרַע-

נָשִׁים – לֵאָהֵב עַד סוֹף הַשָּׁמַיִם , וּלְהַשְׁחִית נִשְׁמָתָם הָרַכָּה שֶׁל אַחְיָנִים:

הַדּוֹד יֶנוּי , לְיָמִים יוֹדָה , צָפוּי הָיָה לְהָכִין  עַל כָּךְ עֲבוֹדַת דּוֹקְטוֹרָט.

חֲנוּת פַּרְווֹת סִינַטֶתִּיּוֹת הָיְתָה לוֹ לָשׁוֹבׇב בְּמוֹהֵלִיבֶר פִּנַּת נַחֲלַת בִּנְיָמִין

וְהָיוּ לוֹ דֵּעוֹת מֻחְלָטוֹת עַל כָּל נוֹשֵׂא בָּעוֹלָם, וְאִשָּׁה בְּשֵׁם בֶּזִ'י שֶׁאֶתְּ

עוּגוֹת הַגְּבִינָה שֶׁלָּהּ אָהַבְתִּי נוֹרָא וְהַדּוֹד הַמֻּפְלָא בְּשַׁבָּתוֹת שֶׁל קִיֵּץ

הָיָה הוֹלֵךְ לַיָּם עִם כּוֹבַע שֶׁל קַפִּיטָן וּמַחְרֹזֶת מְגֻלְגֶּלֶת עַל חָזֵהוּ הַשָּׂעִיר

וְהַלָּבָן, וּפַעַם אֲנִי זוֹכֵר שֶׁרָץ אֶל הַגַּלִּים וַאֲנִי שָׁאַלְתִּי : יוּדֶה, לְטוֹבַת מִי

אַתָּה בַּבְּחִירוֹת  וְשַׁאֲגָתוֹ " חֵררררוּוּוּוּוּתתתתת" נִשְׁמְעָה אָז מֵאָלֶנְבִּי

עַד קִינְג ג'וֹרְג' , כָּמוֹהוּ כְּאִיְּצוּ אָחִיו הַשָּׁקֵט וְהֶחָבִיב שֶׁבְּחָזוּתוֹ אָכֵן 

הִזְכִּיר אֶת טוֹנִי קַרְטִס, בֶּרְנִי שְׁוַרְץ שְׁאָר בְּשָׂרָם שֶׁל שְׁנֵי הָאַחִים ,

הָאַחִים שְׁוַרְץ – סְלִיחָה אִם שָׁכַחְתִּי לוֹמַר –שֶׁאֶל שְׁתֵּי חֲנוּיוֹת הַבַּדִּים

שֶׁלָּהֶם בַּנַּחֲלָה* הָיָה אָבִי נוֹטֵל אוֹתִי מֵעֵת לְעֵת וּמְשַׁלֵּחַ אוֹתִי לִרְאוֹת

אִמּוּנִים שֶׁל מַכַּבִּי ב" אוֹרְיוֹן" שֶׁעֲלֵיהֶם אֶכְּתֹב בְּבוֹא הַיּוֹם פּוֹסְט אַחֵר.

וְרַק כְּדֵי לַחֲזֹר אֶל תְּחִלַּת הַנִּכְתָּב – הַפּוֹעֵל בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת שֶׁל צ'וּלֵנְט

חָטְפָה מִבֵּיתָר, קְבוּצָתָם הַנֶּעֱרֶצֶת שֶׁל שְׁנֵי הַדּוֹדִים , וְאֶלְמָלִיחַ הָאֱלִיל

זֶה הָיָה שֶׁהִבְקִיעַ לְמֵיטַב זִכְרוֹנִי, וּשְׂפָתָיו הָאַרְסִיּוֹת שֶׁל יוּדָה דּוֹדִי

מִלְמְלוּ בְּאֶרֶס הַנָּחָשׁ : מָה יִהְיֶה אוּדִי, עוֹד חֹר בַּהֲגַנָּה שֶׁל הַפּוֹעֵל

וַאֲנִי זוֹכֵר שֶׁהָלַכְתִּי לְוִילִיס תְּנוּבָה שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי כָּפוּף וְעָצוּב וּלְעַצְמִי

פִּזַּמְתִּי אֶת " עֵץ יָרִיעַ בַּשְּׂדֵרָה , אֲדָמָה תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְגֶשֶׁם מִשָּׁמַיִם" 

וּלְעַצְמִי אָמַרְתִּי מָה יִהְיֶה עִם הַפּוֹעֵל תֵּל אָבִיב הַנּוּגָה וְהָעֲצוּבָה

וְאָז נִכְרְתָה הַבְּרִית שֶׁל חֲלוֹם וְאָדֹם וְשֶׁל: אֵין בִּשְׁבִילִי אַף מָקוֹם.

אַחֵר.