פרוזה. זיכרונות. אוכלוסין. 2.

כמו עברו של הפרופסור הנגלה לעיניו ולא ניתן לשכוח את החיוך בסיומו של הסרט. גם את מביטה עכשיו אל העבר, אל אותן דמויות שחיממו את לבך והיו חלק בלתי נפרד מחייך.  

<לב> גליתי יקירתי, תודה ענקית לךְ על הבנתךְ! <לב>

כְּמוֹ אוֹתוֹ פְּרוֹפֵסוֹר

שֶׁנָּסַע נְסִיעָה אֲרֻכָּה

כְּדֵי לְקַבֵּל תֹּאַר

שֶׁל כָּבוֹד

וּבַדֶּרֶךְ מִתְמוֹדֵד

עִם זִכְרוֹנוֹת

מֵעֲבָרוֹ , עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ

וְעַל עַצְמוֹ

וְעַד הַסּוֹף הַמְּשַׂמֵּחַ

כָּךְ גַּם נִזְכֶּרֶת

בַּעֲבָרֵךְ בּוֹ 

אַתְּ טוֹבֶלֶת בַּהֲנָאָה

צְרוּפָה.

תודה רבקה יקרה על שיר זיכרונות שכתבת עם סוף אופטימי.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

<לב> <לב> <לב>

<לב> <לב> <לב>

בר

פרא וזר

והכאב לא נמחה גם במתק התות

<לב>

<לב> נכון, איילה אהובה: כאילו היום ... <לב> יום הולדת שמח לךְ! <לב>

למרות שחלפו שנים רבות מהקרנת הסרט "תותי בר" הוא נשלף מזיכרונך כל אימת שאת פוגשת אנשים וארועים שהיו בסרט ואת טובלת בהם בהנאה. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבוע טוב.

<לב> אנשים שהיוּ בחיי-אני, לא בסרט, דני יקר. <לב>