לילות לא לבנים \ יעל כרמי גבאי

10.11.06

הוא היה מופיע רק בלילות.

בימים, היה מסוגר,

משים עצמו לא רואה לא שומע,

היו לו קצת מיגרנות

לא אהב את האור.

גם הרעש הפריע קצת לנוח בפינה.

'שיחק אותה ראש קטן',

לא התבלט ,

ראוי לאמר, אפילו הצטנע...

זה לא מכבודו להיות עם כולם.

תנו לו רק את השקט שלו,

פינה מוצנעת,

לא להיות חשוף

לעיני 'כל העולם ואישתו',

ובכך די לו.

לא השתתף בקרבות רחוב.

רק בבית

שם היה לו טוב

אולם,

דבר אחד הטריד את מנוחתו

האיש הגדול שכל הזמן צעק.

היו לו נעליים גדולות,

סוליות עבות

מידה ארבעים ושבע לפחות,

עם האישה דווקא הסתדר לא רע,

מיד כשהיא הייתה רואה אותו

הייתה יוצאת לגזוזטרה,

מגרשת את הגועל,

בקפה וסגריה קטנה.

מסביב הכל היה חשוך,

ירח לבן הביט בה בחמלה

מפליט...- עוד לילה לא לבן...

היא הייתה שבה הבייתה

רק כשהאיש גדול עם הכרס השמנה

היה קורא לה

-שרה, יא שרה,

תצאי מהגזוזטרה, 'כנסי לבית,

הרגתי את המקק עם נעל הבית,

ינעעעעעל אממממממממו

כמה קטן, כמה עקשן........

ותביאי איתך ת'מטאטא....

גם את היעה,

נשלח אותו ליד הדלת של השכן,

כך יאה...

בואי שרל'ה, התחילה טלנובלה,

ותעשי גם קפה,

בחיי, אין לי כח ,

הרג אותי הגו'ק הזה

...

* * *