תרגיל בביולוגיה

הלב והרחם זעקו לה "לאאאא!!!!"

העוברית הייתה מתנה מדניאל. מתנות לא מחליפים. בת של אהבה רבת שנים עת הערצה ילדותית צמחה לתשוקת נעורים תחיה חיים ארוכים ומאושרים.

 כך החליטה בסיוע סבתָה האהובה, עתירת ניסיון החיים.

בעומדה מתחת לחופה עם בועז הרגישה את פרפורי הבטן והייתה רגועה, שלמה עם החלטתה: אף אחד לא צריך לדעת.

ולא ידעו. התפלאו על הדמיון הרב של התינוקת לנעמה, חמותה המשיכה לחפש בפני הקטנה קווי דמיון לבנה וכשלה בכך. ובכל זאת אף אחד לא העלה בדעתו שבועז איננו אביה של דנדוש המתוקה.

אותו יום היה ארור מהבוקר: דניאל התעוררה בוערת כולה. האף נסתם, הראש כאב, גם הגרון היה אדום.

"הישארי בבית," פסקה נעמה ומיהרה להביא התרופות לשיכוך חום וכאבים: "ארשום אותך לרופאה לאחר הצהרים. בינתיים תה חם ותשני."

נעמה וידאה שדנדוש המיטה, מכוסה היטב, ומיהרה לדרכה. המשמרת מתחילה בשמונה והדרך רצופת פקקים.

בדיעבד הצטערה שלא נשארה בבית. בחסות הכדורים הרגשתה של דניאל השתפרה והיא החליטה ללכת לשיעור ביולוגיה. את ניסויי המעבדה אהבה במיוחד.

"כמו אימא!!!" התגאה בה בועז.

בערבו של אותו יום רעדה האדמה בבית משפחת קאגן עת נעמה ביקשה לראות את פנקס השבי של אביה.

"אמא, מהו סוג הדם שלך?" שאלה דניאל את אמה כשחיכו לתורן ליד חדר הרופאה.

נעמה הייתה עייפה, מוטרדת מהביקורת הקרובה של משרד הבריאות וחסרת סבלנות מההמתנה המתארכת.

" פלטה בהיסח דעת נעמה ולא הקשיבה במיוחד לסיפורי הדמים של הבת A +"

"אמא, זה כל כך מעניין! שלי O , ומה זה ה+ הזה?"

נעמה החלה להסביר, התכוונה לשאול מה הנושא הנלמד עכשיו, אבל הגיע תורן להיכנס לחדר הרופאה ואז ניגשו לבית המרקחת ועניין סוגי הדם נשכח לגמרי.

נשכח מנעמה אבל לא מדניאל.

כשהגיעו הביתה שאלה:

"אם לאמא ולאבא סוג דם A אז גם לילדים שלהם צריך להיות סוג דם A".  

"גם 0 אפשרי, אסביר לך אחר כך," נעמה פנתה להכין את ארוחת הערב.

היא שמעה את דלת הכניסה נפתחת, את צעדיו הכבדים של בועז, את טיפוף הרגליים הגרובות של נעמה.

"אבא," צהלה דנדוש לקראתו," אבא, מה סוג הדם שלך?"

נעמה קפאה במקומה, סכין מונפת בידה ועל הקרש שרועה עגבנייה.

"נדמה לי שבפנקס שבוי רשום אי בי מינוס. "