מתוך המעמקים עלתה על כוכב

מתוך המעמקים עלתה על כוכב

הארון היה עשוי עץ חום מלא, והמסמרים שהיו תקועים בו בלטו מעט, פניו היו חלקים ללא גילוף כלל, הוא הורד באיטיות אל הבור הפעור והונח שם לתמיד.

הקהל שתק, לא נשמע קול בכי.

הבור כוסה בחול רטוב מגשם אתמול, ועליו הונחו זרי פרחים שחלק מהבאים טרחו להביא.

אחרי דומיה של כמה דקות התפזר הקהל ולא נשאר זכר לחיים הקודמים מלבד שלט קטן ועליו נרשם , רונה.

הפעם הראשונה שלה  הייתה , בגיל 15 , היא עמדה בשולי הדרך כשלגופה גופיית כתפיות דקה, המבליטה את שדיה המזדקרים, חמוקיה היו עטופים במכנסיים קצרים והדוקים.

כך עמדה דקות אחדות עד שלפתע עצרה לידה מכונית שרד שחורה ומתוכה יצא גבר בגיל העמידה.

" תתפשטי ותכנסי למכונית !" אמר בנימה של ציווי. היא היססה לרגע אבל משהו בתוכה אמר לה תלכי על זה.

"קודם הכסף , אדוני !" ענתה בביטחון מזויף.

הגבר מיד הושיט לה שני שטרות של מאה שקלים בלי לשאול למחיר.

היא נכנסה למכונית וכולה שאט נפש, אבל  החליטה להיות זונה ולכן היא חייבת להתגבר, על מנת להרוויח בדרך זו את לחמה.

הגבר המזדקן החל להשיל מעל גופו את כל חלקי הלבוש המגוהצים ומעומלנים, היא הסיטה את מבטה ממנו , הוא המשיך עד שהשיל גם את תחתוניו, היא עדיין צופה לצד, פתאום הרגישה את שתי ידיו קורעות את חולצתה מעליה, ופניו נדבקו לחזה. גופו לחץ על גופה ומחשבותיה ריחפו לעולם הדמיון. משסיים ,היא מיהרה ללבוש בגדיה וברחה.

מכאן  הדרך הייתה כבר סלולה, היא יצאה כל לילה בחצות , בחשאי, או בתואנה של בילוי, וקיבלה לקוחות עד לפנות בוקר, וחזרה באותה חשאיות הביתה.

פתאום התחיל לרדת גשם, והרטיב את זרי הפרחים האדומים שעל הקבר .

רק האיש בשחור  עוד עמד ליד הקבר מזיל דמעות שקטות שמתערבבות עם הגשם שיורד.

הוא קטף פרח אדום אחד מהזר ותקע אותו בחול. חפר בור קטן והטמין פתק וכיסה הבור. הוא חשב בליבו, היא כבר לא תשב על הספסל בחוץ , ולא תגלה לי עוד סוד אחד מסודותיה, אולי מתוך המעמקים היא תעלה על כוכב , תשב שם לבדה ותחשוב .

האיש החליק את ידו על החול ופנה ללכת,שיערו הלבן והמתולתל ,נראה בגשם,כפתיתי שלג מסודרים על ראשו,גופו הנטוי לפנים כשיח ברוח החל לנוע.

הם לא נישאו מעולם , אבל הוא היה שלה, גם באותו יום , גורלי. 

הם נפגשו בצד הדרך , בשטח מחייתה, הוא התייחס אליה בכבוד, לא השפיל אותה גם כשביקש את גופה וגם כששילם לה. מעולם לא חקר אותה או לחץ אותה, גם כשנעלמה לו לכמה שנים ושוב חזרה, לא שאל ולא כעס, הוא פשוט, היה שם.

יום אחד היא עמדה שם , הוא קרב אליה וקרא לה , היא לא זזה, התקרב עוד ומשך בידה , היא לא דיברה, גרר אותה למקום יותר מואר והבחין בגופה המדמם, מיד הבהיל אותה לטיפול רפואי.

היא לא מסרה פרטים, גם לאחר שסירבו לשחררה למרות שנמצאה בריאה לחלוטין,  לא דיברה. היא הסתירה סוד. הוא כל כך רצה לשחררה , הוא כל כך אהב אותה , הוא הודה ברצח.נשפט ונכלא שנים.

הגשם פסק, האדמה הייתה ספוגה מים, רגלו נתפסה בשפת המצבה הסמוכה והוא נפל, גופו הכבד שקע בשלולית מים בוצית, הוא ניסה לקום , אחז בקצה המצבה , וידו החליקה מטה, הוא חש ביד זרה המושכת אותו חזק ומעמידה אותו , תומכת בו, מייצבת ומרפה.

הוא הביט בפנים הצעירות , הוא חשב שהוא חולם, השפתיים האדומות, פיו נפער , וצעקה רכה יצאה מפיו, אבל הצעירה הקדימה אותו וקראה ..."אבא".

רחלי גבאי