שבע שנים - חלק 4

עברו שבע שנים. מחר הם סוף-סוף יתחתנו. מחיר יקר מאוד גבתה ממנה הטעות הילדותית שלה, לפחות כך דליה הרגישה. אבל עוד יום הכול יתוקן. שהמחר הזה כבר יבוא!

ובינתיים הם הלכו למסעדה בפעם האחרונה כזוג לא נשוי...

ממש באותו זמן, מרחק רב משם, שמעון התיישב במושב המטוס לישראל. היה לו מצב רוח מרומם. מחר נגמרים שבע השנים, דליה מאמינה שהיא יכולה להתחתן. איזו הפתעה מחכה לה כשתראה אותו! הוא כבר ראה את פרצופה המופתע וחייך בסיפוק לעצמו. כן, הוא נקם היטב. אבל זה עוד לא הכול. אחרי שכולם יידעו שהוא חי, הוא יעלם לעוד שבע שנים. זו - זו הנקמה שלו בשלמותה. וגם במושלמותה. הוא גיכך מרוצה מעצמו. בזמן שדליה תתייסר ולא תוכל להתחתן, הוא ימשיך לחיות בכיף עם בחורות שונות, שנדבקות אליו כמו זבובים לדבש. וזה למעשה גם עדיף – לחיות איתן בלי נשואים, בלי התחייבויות, הנאה נטו. שמעון הזמין משקה נוסף מהדיילת שנראה שחייכה אליו לא רק מעצם תפקידה.

בבוקר הוא הגיע ארצה. מזוודות כרגיל התעכבו, אבל לא היה לו אכפת לחכות. יש מספיק זמן עד הערב. הוא שכר סוויטה במלון על יד חוף הים והזמין לשם בחורה, שהטלפון שלה מצא באינטרנט באתר עם תמונות שלא משאירות הרבה מקום לדמיון במה מדובר. ההמתנה שלו תהיה מתוקה...

* * * * *

כבר שעה שבע. ביזנס זה ביזנס. שמעון שילם לבחורה והתלבש. חליפה, עניבה. כמו שצריך כדי להגיע לחתונה. מזג האוויר היה טוב, לכן הוא החליט ללכת קצת ברגל. לא הרחק מהיעד שלו, באחד הרחובות השקטים שני עוברי אורח שבאו לקראתו, עצרו כאשר התקרבו אליו וניסו לשדוד אותו. שמעון לא הסכים לכך וכולם התחילו להתקוטט. בקצה עין הוא ראה שבאחד החלונות של הבניין מולו נדלק אור, וילונות הוסטו הצידה ומאחרי הזכוכית היה ניתן לראות צללית של ראש אישה. בעוד זמן קצר הגיעו שוטרים ולקחו את כולם.

בתחנה אחד השוטרים שהביאו אותם אמר ליומנאי לרשום שזה היה מקרה של שוד והוביל את כולם לחדר החקירות. המפקח שישב בפנים, התחיל לברר עניין. שמעון סיפר ששדדו אותו. אומנם השודדים טענו שההפך הוא הנכון. המפקח ביקש לראות את השוטרים שהביאו אותם.,אבל אז התברר שהייתה התפרעות בהפגנה על יד בניין העירייה וכול מי שהיה בתחנה נסעו לשם. כמובן גם השוטרים שעצרו את שמעון עזבו לארוע. אחרי כמה דקות אישתו של המפקח התקשרה אליו לספר על בעיות בבית. הוא קם על רגליו וקבע בפסקנות שדחוף לו ללכת לברר איתה הכול. פנים אל פנים, אחרת הטלפונים לא ייפסקו כל הלילה. שמעון קצת הופתע שהמפקח יודע לחייך, אבל מצב רוחו מיד השתנה כאשר הכניסו את כולם לתא. לא עזר לשמעון שום דבר. המפקח אמר שיחזור במהרה ויסיים את החקירה.

אבל הוא חזר רק לקראת בוקר. ורק אחרי עוד שעה שמעון שוחרר. מה היה אפשר לעשות עכשיו? דליה כבר התחתנה. שמעון היה מאוד מאוכזב. הוא עשה סימני גנאי למבנה תחנת המשטרה, אבל כאשר ראה שלכיוונו בא שוטר, התחיל ללטף את שערו – כאילו זה מה שהוא התכוון לעשות בתנועתו הקודמת.

כשהשוטר נכנס לתחנה, שמעון נרגע והתחיל לחשוב. אולי בכל זאת היה אפשר לנסות משהו. חיוך הססני התחיל בעדינות להסיט את קצוות השפתים. עוד נראה, דליה, הוא חשב לעצמו והחיש את קצב ההליכתו כדי ליישם את זממו.