​​​​​​​הקרב האחרון

חרמשו הדק של הירח

שולח קרן אור אפלה.

בחסות החשכה

מלך ועבדו צועדים,

כפופים ומחרישים.

אני מאחור

ואין עוד איש מלבדי

רק אני וצילי.

בחסות העלטה

שאול יצא.

מחפש את בעלת האוב,

עייף ומיואש  ואין איש לצידו

מלבד עבדו.

טרם יחל הקרב

האיש שניסה להיות מלך

יצא לחפש ישועה.

הסיר מעליו בגדי מלוכה

את הכתר שם מאחור

והוא חופשי כאחד האדם.

אספתי את בגדיו וכיתרו

אולי יזדקק להם בשובו.

בחשכת הליל ובחשכת הלב

הם באים אל בעלת האוב.

בתוך ביתה הדל והעני

הוא מבקש

העלי ברוחך את הנביא.

היא הדלה והרפה

אינה יודעת כי המלך עומד מולה...

ומיתוך האוב דמותו של הנביא עולה,

בהלה אחזה באישה

היא פנתה לאחור

זועקת

"למה רימיתני ואתה שאול

ואתה מתנקש נפשי להמיתיני"?

אתה אשר הרגת את נביאי הבעל והידעונים

מימני תבקש ישועה?

גופה הצנום נפרם לרסיסים.

חיבקתי את כתפיה הצנומות

ושאול לחש ביראה

לא יאונה לך כל רע.

ומתוך השאוׂׂל שמואל רוטן

"סר חינך מעיני האל-אינך מלך בישראל"!

פניו הנאים של שאול

נחרצים בסכיני ההשפלה.

האיש שניסה להיות מלך

גורלו נחרץ

ימות בקרב

גם בניו.

בעלת האוב מביטה

רואה את ייאושו

מפצירה

"שמע נה בקול שפחתך

ואשמה לפניך פת לחם ואכול"

אני רואה אותה מניחה לפניו ארוחה

מזון ומשקה לנפשו השסועה,

ואני אומרת לה תודה.

שושנה כהן אפריל 2021