בְּעִקְבוֹת עִמְקֵי הַזְּמַן

בְּעִקְבוֹת עִמְקֵי הַזְּמַן / יוּדִי מַרְטוֹן

בַּאֲפֵלַת הַחֹשֶׁךְ בֵּין עִמְקֵי הַזְּמַן,

בְּמִסְתּוֹרֵי הַיָּדוּעַ, נוֹצַר הָאָדָם.

וְיָדוֹ מוֹבִילָה, וְדַעְתּוֹ נוֹצְרָה,

לִשְׁבִילֵי הַשִּׁגָּעוֹן מַגִּיעָה בִּכְפִיָּה.

וְסוֹחֵט רְגָשׁוֹת וּמַשְׁלִיךְ רְצוֹנוֹת וּמֵאִיר חֲבוּיִים,

כִּי לְכָל יֶדַע רָצוּי יֵשׁ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ מָצוּי.

וּפִתּוּלֵי הַדְּרָכִים הַנִּסְתָּרוֹת מוֹבִילִים,

אֶת יְצוּרֵי הַדִּכָּאוֹן אֶל עִמְקֵי הָרְצוֹנוֹת

שָׁם יָדְעוּ כִּי הַהֵם הֵם אֲנַחְנוּ.

וּגְרוֹנֵנוּ הַנִּחָר שֶׁזּוֹעֵק דִּמְיוֹנוֹת,

יֶדַע לְעָתִיד כִּי עַכְשָׁו הוּא מָחָר.

וְאַל דְּאָגָה כִּי מִנִּבְכֵי תּוֹדָעָה,

שֶׁל יֶדַע שֶׁנִּכְרָה, כְּיַהֲלוֹם שֶׁל מִקְשָׁה,

יֵצֵא לְמָקוֹם בּוֹ יִהְיֶה הוּא חֲלוֹם,

וְכָל הַקַּיָּם יַחֲזֹר לְבוֹא יוֹם.