שלושה על חלון ונוף וים

בוא נלך

אל מקור העולם

לפני האושר הגדול נשוב ולו לזמן מה 

גרים נלך כמו  אל ידעונית עתיקה

נוכל  להסתפק בצלליות הסלעים

יש ימים שהן צפות כחבצלות על פניו של

נהר רץ ומתחתר ובנקודה בה קצהו נעלם הזמן  עומד מלכת 

אולי תאמר שמימלא הארץ כאן לא נושבת 

אבל בערבים 

מערבולות חמות מבריחות רפאים

ובמניפת הסחף  דברים נכתבים על שברי חרסים

אולי להעיד שהיינו כאן

 שהיתה פה אהבה

שתהיה פעם עיר

*

מנגד

על האדמה טרשית ועיקשת

עוד אפשר יהיה לראות את הליוס

בין חמניות  הסוגדות  לשדותיך

ועיני הבוערות מתוך הירוק

כמו

כותנה נפתחת בארץ רחוקה. 

*   

היכלות שנעזוב

 פתאם 

יצטמצמו לחדר וים

בירכתיים יתכנסו

מקדש לצד אגס או תפוח

 ולמילים כמו 

״ריח״ ו״מחר״

יהיה יש טעם מתוק של מי באר 

 ופת ושחרית

וזה הרי הכי הרבה מעט  

כשפתאום אביב ועוד ויותר

ואפשר

*    *     *