שירים

רכות


ואז יש מין רכות כזו
שמזדחלת בתוך הוורידים.
ושוב אותה תחושה
שמשהו כבר היה שם
בילדות
משהו שממשיך לבכות.

בתוך הדמעה יש רכות
שאי אפשר ממש להסביר,
כי בשם אמא שלי
אני לא יכול להסביר איך זה להיות
הבן שלה.

ושוב אותה רכות
של כרית ויסקו נעימה
מחלחלת בין האצבעות.
ואותה תחושה של משהו שכבר לא יהיה קיים
בעוד רגע
מתחילה להעלם לאט לאט.

בתוך החיוך יש רכות
שקשה לי עכשיו להסביר,
כמו המבוכה של הרגע שאני מזהה שהתאהבתי
אני לא יכול להסביר ממש
איך זה להרגיש רכות.

אבל שאתה מרגיש את הרכות
אני יודע שאני חי.

תגובות

גלי צבי-ויס / הבן שלה / 27/11/2019 06:59