בקצה הסמטה

                              בִּקְצֵה הַסִּמְטָה / נסים  פרנקו

שָׁב מֵהָעֲבוֹדָה וּמִדֵּי יוֹם

רָאָה אוֹתָהּ בַּהֲלִיכָתָהּ הָעֲדִינָה

נִכְנֶסֶת לַסִּמְטָה הַצָּרָה

הוֹלֶכֶת עַד סוֹפָהּ וְנֶעֱלֶמֶת שָׁם

הֶחְלִיט לְהַמְתִּין וְלֹא קָרָה דָּבָר

וְכָךְ יוֹם אַחַר יוֹם בְּסַקְרָנוּת רַבָּה

אַן לוֹקְחוֹת רַגְלֶיהָ אֶת הַיּוֹפִי הַזֶּה

וִיְהִי הַיּוֹם בּוֹ הִבְחִין בַּתְּרִיס הַיָּרוֹק בַּבִנְיָן הָאַחֲרוֹן

שֶׁנִּפְעָר בְּחֵצִיוֹ פָּנֶיהָ הַכֵּהוֹת נִבְּטוּ אֶל הָרְחוֹב

רָאֲתָה אוֹתוֹ בְּפִנָּתוֹ

קָד בְּרֹאשׁוֹ כִּמְעָה וְהֵישִׁיר מַבָּטוֹ

וְהַתְּרִיס נִטְרָק

יָמִים אֵחַר לְבֵיתוֹ וְעָמַד שָׁם מְצַפֶּה לָהּ

עַד כִּי יוֹם אֶחָד הָייְתָה נִצֶּבֶת עַל סַף הַכְּנִיסָה

וְהִנֵּה קָדָה כִמְעָה בְּרֹאשָׁהּ  שֶׁעָטָה שֵׂעָר קָצַר בְּגָוֶן הַדְּבַשׁ

אַט וּבְהִיסּוּס קָרַב אֵלֶיהָ בֵּרְכָה וְהִלֵּל יוֹפְיָּהּ

הוֹשִׁיט יָדוֹ וְהִיא כָּרְכָה אֶת יָדָהּ בִּזְרוֹעוֹ...

הִיא לֹא דִּבְּרָה וְחִיְּכָה עִם שׁוּרַת שִׁנֶּיהָ הַצְּחוֹרוֹת

סִמְּנָה לוֹ שֶׁאֵינָהּ מְסוּגֶלֶת לְדַבֵּר רָגִיל

גּוּשׁ חָנַק אֶת גְּרוֹנוֹ וְדִמְעָה טוֹרְדָנִית בְּזָוִּית עֵינוֹ

רָקוֹתַיו הָמוּ בְּחוֹשְׁבוֹ כֵּיצַד יָכוֹל יוֹפִי כָּזֶה לֹא לְדַבֵּר...

הָלְכוּ שָׁעוֹת הָלְכוּ יָמִים עָבְרָה שָׁנָה

וּפְנֵי שְׁנֵיהֶם נִבְּטוּ מִבַּעַד לַתְּרִיס הַפָּעוּר יָדוֹ עַל שִׁכְמָּה

וּפָנָיו צְמוּדוֹת לַיּוֹפִי שֶׁכֹּה אָהַב וְאֵלָיו נִשְׁאָב

וְהֵם בְּאוֹתוֹ חֶדֶר בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִייָּה בָּבִנְיָן בִּקְצֵה הַסִּמְטָה.