שירים

חֲנוֹךְ לֶוִין מֵת

חֲנוֹךְ לֶוִין מֵת  / מנחם ירושלמי  (יהושע רוזנברג)

 חֲנוֹךְ לֶוִין מֵת 

תנצב"ה.

נִבְחֶרֶת יִשְׂרָאֵל הִפְסִידָה 1:0,

בַּבּוּרְסָה יָרְדוּ הַמְּנָיוֹת

מְחִיר הַדּוֹלָר וְּמִחיר הַנֵּפְט הִמְשִׁיכוּ לַעֲלוֹת

בְּרַעַשׁ בְּתוּרְכְּיָה נֶהֶרְגוּ אַלְפֵי אֲנָשִׁים

 

חֲנוֹךְ לֶוִין מֵת 

תנצב"ה.

בַּדִּיסְקוֹטֶק שָׁאֲלוּ: מִי?

וְהִמְשִׁיכוּ לִרְקוֹד.

בְּתַלְמוּד הַתּוֹרָה,

שֶׁהוּקַם מֵאֶלֶף לִירָה אֲשֶׁר תָּרְמָה הַנַּדְבָנִית הַמְפֻרְסֶמֶת רָחֵל טְרַמְבַּצְקָא,

לָמְדוּ הָאַבְרֵכִים שֶׁלְּיַד הַסְּטֶנְדֶּר "שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה"

לֹא! אֶצְלֵנוּ לֹא רוֹאִים טֶלֶוִויזְיָה,

גַּם בָּרַדְיוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת יוֹסִי יָדִין

עַל לִקּוּי הַמְאוֹרוֹת בַּתֵּאַטְרוֹן הַיִּשְׂרְאֵלִי

לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה.

 

חֲנוֹךְ לֶוִין מֵת 

תנצב"ה.

בְּאַרְכִיּוֹן רָשׁוּת הַשִּׁדּוּר חִפְּשׂוּ רֵאָיוֹן,

אֲפִילוּ בַּת קוֹל לֹא מָצְאוּ.

בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר בְּנוֹ שֶׁל מַר שֶׁרְשֶׁבְסְקִי קַדִּישׁ

וִ'יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא' עוֹלֶה, גַּם אִם דַק וְרָפֶה.

מַדְבִּיק מוֹדָעוֹת הָאֵבֶל מְשַׂמֵּחַ אֶת לִבּוֹ הַקַּר

בְּפִזְמוֹן מִתּוֹךְ הַסְּלִיחוֹת שֶׁלִפְנוֹת בֹּקֶר אָמַר

עַל הַקִּיר, מֵעַל מוֹדַעַת הָאֵבֶל, כְּתוֹבֶת גְּרַפִיטִי:

אֱ-לֹהִים מֵת – עַל הֶחָתוּם: נִיטְשֶׁה

וּמִתַּחְתֶּיהָ: נִיטְשֶׁה מֵת - עַל הֶחָתוּם: אֱ-לֹהִים.

 

חֲנוֹךְ לֶוִין מֵת 

תנצב"ה.

חוֹזֵר אֶל אָבִיו וְאִמּוֹ

אֲשֶׁר חִכּוּ לוֹ עַד שֶׁבָּא.

נָקִי וְעָטוּף בְּטַלִּית

שׁוֹכֵב פְּרַקְדָּן בְּתְנוּחַת הַמְשׁוֹרֵר

לֹא יִכְתֹּב עוֹד שִׁיר

לֹא יְסַיֵּם אֶת הַמַּחֲזֶה,

עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְהוּ שַׂחְקָנִים, בַּמָּאִים, עֲמִיתִים.

וּבָרַדְיוֹ קְטָעִים מִמַּחֲזֶה, קִטְעֵי שִׁיר,

מִלִּים מְסֻבָּכוֹת בְּחוּט אָדֹם

זִכְרוּ אֶת הַשָּׂרוּעַ בִּתְנוּחָה קְפוּאָה

"אָנוּ הוֹלְכִים אֶל הָאֲדָמָה

זִכְרוּ אֶת מַעֲשֵׂינוּ הַטּוֹבִים

חִשְׁבוּ עָלֵינוּ לִפְרָקִים,

אֵיךְ הָיִינוּ גַםּ אָנוּ בָּאוֹר"

 

חֲנוֹךְ לֶוִין מֵת 

תנצב"ה.

עָזַב אֶת מְלֶאכֶת הַחַיִּים

הִצְטָרֵף אֶל חַיֵּי הַמֵּתִים

עָטוּף בְּבַד לָבָן, כְּתִינוֹק מְחֻתָּל בְּחִיתּוּלָיו.

הַנֶּאֱחָזִים, הַחוֹלֶה הַנִּצְחִי וְהָאֲהוּבָה

גַּם יָאקִיש הוּשְפִּיש, פּוּפְּצֶ'ה חְרוּפְּצֶ'ה וְהַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ,

סוֹחֲרֵי הַגּוּמִי וְהָאִישׁ הָעוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי אִשָׁה יוֹשֶׁבֶת,

מִתְאַבְּלִים לְלֹא קֵץ

מְסַפְּרִים עַל יִסּוּרֵי אִיוֹב

וּבְחֵפֶץ - מַקְשִׁיבִים לִתְפִלַּת אַשְׁכָּבָה [הַשְׁכָּבָה].

 

חֲנוֹךְ לֶוִין מֵת 

אֲהוּבוֹתָיו תַּחְלֹמְנָה עָלָיו

וַאֲנִי מֵאֲבָנָיו שֶׁלוֹ

בּוֹנֶה לוֹ מַצֵּבָה

תנצב"ה.

 

 

ירושלים, ז' באלול התשנ"ט 19/08/1999

 

 

 

תגובות

גלי צבי-ויס / עָטוּף בְּבַד לָבָן, כְּתִינוֹק מְחֻתָּל בְּחִיתּוּלָיו. / 30/08/2019 00:23
רבקה ירון / הספד מהול באירוניה וסַרְקַזְם (ובלי כאב) לגדול המחזאים בישראל. אגב, היה גם משורר. \ / 30/08/2019 12:27
יהושע מנחם רוזנברג / לא חגגתי את מותו. הכל נכתב מתוך כבוד. / 30/08/2019 17:24