פסח.

377. פסח.

מאת זיגי בר-אור 

הבחירות לכנסת כמעט מאחורינו

ובלילות יעדרו תשדירי התעמולה,  

אז מה ינשתנה הלילה הזה מכל הלילות ?

שבכל הלילות אנחנו בכלל לא בקשר עם קרובי המשפחה, לא מצלצלים ולא מוסרים דרישות שלום, ועושים כאילו אנחנו לא מזהים אותם ברחוב. משום מה, הלילה הזה, כולם אצלנו בבית ואוכלים על חשבוננו.

שבכל הלילות אנו נשבעים שהשנה הסדר לא יהיה אצלנו ואנחנו ניקח את הילדים ונסע לחו"ל עד סוף חול המועד. דווקא בלילה הזה לילדה יש כאבי בטן והקטן לא מפסיק לצרוח ואנחנו שוב תקועים בבית עם כל המשפחה, וכולם שוב אצלנו בבית וזוללים כאילו אין מחר.

שבכל הלילות אין אנו זוכרים מה ההבדל בין מרור לכרפס, ומהי בדיוק חרוסת, ולמה מתבלין עם האצבע. הלילה הזה, שמנו קצת עלים של חסה על צלחת הסדר, שיהיה יפה וגם נקיים סביבה ירוקה, גם לא שכחנו לטבול את הזרת בכוס בכל פעם ששמענו את המילה מתבלין, שנזכור שאנחנו יהודים.

שבכל הלילות אנו אוכלים מעט ובכל זאת מתלוננים תמיד על השמנת יתר.
הלילה הזה ההשמנה היא בחסות הדת היהודית והאווירה המשפחתית.

שלא נדע מצרות.