כרוניקה

בעור אדום ממחשבות אני צולל אל תוך התופת
אף כי תשרוף גופי באלף להבות 
כי תשעה מדורים של גיהנום העבירה דעתי 
את לשוני בגחלי שתיקות
עד דמתה היא ללשונו של החתן 
או אולי כמשה הייתי 
כבד פה ואצבעות

לשמחתי או שמא לא
לקצות ידי חיים משל עצמן
והמקלדת מתקתקת בשאון של רכבות

אולי נבחרתי להיות נוסע במסע של משפטים
אך המשא כבד
לכתוב את העולם 
להביט נכוחה בעיניים ישרות

זו מלחמת אין בריכה למעשה
כי גם אם נכנע אני למשמעות
או מתעלם מקריאתה 
הסוף הינו כרוניקה 
של שיר ידוע מראש