אַהֲבָה לֹא מֵתָה

                                                       נסים  פרנקו

            הָשַׁחַר עוֹלֶה וְעוֹלִים הַפָּנִים

מַצִיצִים מִבַּעַד לְעָב אֲדַמְדַּם

וְאַט אַט נִגְלוֹת הָעֵינַייִם

שֶׁכֹּה אָהַבְתִּי לְנָשְׁקָן

הֶעָנָן יוֹשֵׁב לוֹ עַל רֶכֶס הָהָר

וּמְמָאֵן לְגַלּוֹת אֶת כּוּלֵךְ

הָיִיתִי בּוֹחֵר בּוֹ הֱיוֹת לִי לְכַר

וְלִשְׁכַּב לְצִדֵּךְ אוֹ שֶׁמָּא מוּלֵךְ

הָדַפְתְּ אוֹתִי אֶל תּוֹךְ נִבְכֵי נְשִׁיָּה

אַךְ אֶמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ לִרְאוֹתֵךְ שׁוּב

הֵן תָּמִיד יָדַעְתְּ כִּי יֵשְׁנָה תּוּשִׁייָּה

שֶׁלֹּא תָּמִיד הִיא נִרְאֵית כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב

אַהֲבָה לֹא מֵתָה אֵין כְּלִי לְהוֹרְגָהּ

אוֹ שֶׁהִיא מוּלֶדֶת אוֹ נֶחְשֶׁקֶת

וּבַּר מַזָּל הוּא זֶה אֲשֶׁר חוֹגְגָהּ

אַךְ אִישׁ יָבִישׁ אִם אוֹתוֹ הִיא חוֹנֶקֶת

אֶת הַשַּׁחַר אֶרְאֶה כָּל יוֹם בְּחַיַּי

הַפָּנִים הַיָּפִים יַתְוּוּ אֶת דַּרְכִּי

הָעֵינַייִם תִּפְגֹּשְׁנָה שׁוּב בְּעֵינַי

וּבְכָל בּוֹקֶר אֲאַמְּצָהּ אֶל חֵיקִי.

אַהֲבָה אַחַת מַסְפִּיקָה לְגֶבֶר

כִּי יוֹתֵר מֵאַחַת זֶה לֹא אֲמִיתִּי

מִתְּחִילַּת הָאָבִיב עַד בּוֹא סֶפְּטֶמְבֶּר

תִּבְעַר בִּי הָאֵשׁ

בְּגַלֵּי חוֹם אִטִּי.