עליזה היקרה עוררה בי את הגעגוע לאמא שלי

געגוע  לאמא

היתה לי אמא שהיתה מוסד..

 היתה היא אמא לכולם..

לילדים, לנכדים  ולכל המשפחה הרחבה..

כולם קראו לה ננה  כי היתה  ננה של כולם..

היה להם בית קטן,  וחצר קטנה ..

לפחות פעמיים בשבוע הינו מתאספים שם כולנו,

אנחנו  והילדים שלנו,

אחיות שלה  וכל מי שעבר בסביבה, קראנו לזה מחנה ננה..

שתינו תה  עשוי על אדים כזה אורגינל

עם   כעכים שאפתה לבד

כמו של פעם בבית בעירק

הילדים משתובבים בחצר והנשים מדברות על

בישולים אוכל וקצת מרכלות 

ובחורף ישבנו בפנים,כולן  עם המסרגות וסורגות....

..הבית היה קטן אבל הכיל הרבה,

ולכולם היה מקום..כמו שננה  תמיד אמרה

אם יש מקום בלב יש מקום בבית..

ומי שאוהב סולח ושמח על הרעש  וצפיפות..

וכן, היה מאד צפוף בעיקר בחגים ,                                       כי אז היו באים כולם יחד הילדים והנכדים

 את ראש השנה חגגנו בחצר הקטנה

ופסח בתוך הבית שהיה כולה חדר אחד 

אבל היה שמח ,

עברו שנים רבות מאז וכל חג אני עדיין

מתגעגעת לאותם הימים

ועצוב לי  שלא הכירה  את הכלות שלי והנכדים

  בטוח היתה אוהבת אותן כמו שהן

כי כזאת היתה אמא שלי ,אוהבת אדם,

מלכת הנתינה קראתי לה