פוסטים

מונולוג אישי

הקושי שחוויתי בעלייה מרוסיה, זה הפחד ממעבר מרוסיה לארץ ישראל שבהתחלה היא הייתה עבורי ארץ זרה. בברית המועצות שמשם עשיתי עלייה בשנת 1997 הייתי חיה את חיי עם החינוך שהכנתה לי אמי האהובה. כאשר המשפחה שלי שמונה שלוש אנשים (סבתא אמא ואני ) החליטה לעלות ארצה . היו לי הרבה חששות, אז לא ידעתי האם זו ארץ טובה שיהיה לי טוב בה ובנוסף יהיה לי מה לעשות.
את הקושי בלימוד העברית חוויתי עוד בבית ספר כך, שאת רוב השעות שהתלמידים היו בכיתה בליתי בחדר מורים. שם המטפלת שלי הייתה זו שלימדה אותי עברית וזה בנוסף לכמה שעות שבועיות שבהם התלמידים האחרים שהגיעו מברית המועצות היו לומדים. את עצמי אני זוכרת בתור אחת שהיה לי קושי לקלוט את השפה, אבל לעולם לא ויתרתי. כי ידעתי שאני יצטרך את העברית הקשה.
כן אין ספק שישנו קושי לא קטן לגור בבית עם אמא עולה . כאשר אני הבת שלה למדתי ומכירה את העברית ברמה הטובה ביותר. כך שלפעמים אני זו שעוזרת לאמא לתרגם כל מני מכתבים, ההרגשה שלי היא הרגשה מעורבת של שתי שפות כל כך שונות . כך שאף פעם לא חשבתי שאני יצליח לעבור בקלות משפה לשפה. בו בזמן שאמא שלי למדה את העברית ולא הצליחה כל כך בזה. אני חושבת שהיא הייתה צריכה לקרוא את הספרים בשפה אולי כך היא הייתה מצליחה להתחבר לעברית שהיא השפה השנייה האהובה .
התשוקה לכתיבה או יותר נכון תחביב, שאם הזמן הפך לעסק לשעות הפנאי התגלתה בשנת הסיום של הבית ספר. אז הייתי כמה שנים בברכת א"ילן שם אני שוחה ומשחקת בטניס שולחן. וכעבור כמה חודשים כתבתי את הסיפור "תחרות החלומות" שניראה סיפור קל ופשוט, אבל אם בעיות משלו ואם נושא לא פשוט שהוא קבלת השונה בחברה.

תגובות

גלי צבי-ויס / קליטה ושונות / 04/08/2018 09:03