תענית אסתר/דויד סמוכה דודי

בס"ד                                                                                          

 תענית אסתר/דויד סמוכה  דודי

מסכות רעשנים שמחה ליהודים,
אולם, לפני החג השמח מתענים.
"תענית אסתר" נקרא הצום,
בו מתענים לאורך כל היום.

המן הרשע חשב וזמם,

להכרית את ישראל כעם.

מרדכי שם באלוקים מבטחו,

"כי לא יטוש ה' עוזו".

המן רצה את עם ישראל להשמידו,

הפיל פור ביום הזה לגודעו.

מרדכי לא קם ולא השפיל מבטו,

הבוטח ב ה' יסובבנו חסדו.

המן לאחשוורוש השיא עצה נבערה,

חש לאבד את ישראל כשה לשחיטה.

במצוות אסתר מרדכי והעם טיהרו ליבם בצום ובתחינה,

נשאו עינים לאלוקים ביום צרה ומצוקה.

טו וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי.  טז לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם--גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי.  יז וַיַּעֲבֹר, מָרְדֳּכָי; וַיַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.

הצורר יצא שמח מבית  המלך מעדנות,

הכין עץ לתלות עליו את מרדכי  איש אמונות.

אשר לבש עוז וסמך על ה' צבאות,

אבי יתומים ודיין אלמנות.

בקום המן האגגי כתנין  לבלענו,

כתב שטנה עלינו, ביום אחד רצה להשמידנו.

שלח משמים האל מלאך להושיענו,

דחוה דחה מזימתו לנפול  לא ינתננו.

אז השיב להמן כגמולו ,

עוז וכוח הראה לעמו.

האל הנאדר בחודש אדר .

רווח והצלה שלח לעם נהדר.

את המן , זרש ועשרת ילדיהם ,

תלו על עץ גבוהה מעשה ידיהם.

העיר שושן צהלה ושמחה,

והיהודים חגגו עד דלא ידע.

צום מועיל

וחג פורים שמח לכולם