בוקר אחד של יום שלישי כהרגלו בשעה עשר וחצי יצא דוד לכיוון המטבח של התחנה ושאל את נעמה שהייתה טרודה בניירת אם תרצה שיכין לה כוס קפה נעמה השיבה בחיוב , אך קולה הסגיר את העצבות שהשתקפה על פנייה היפות

דוד חזר עם מגש ושתי כוסות קפה וצלחת קטונה של עוגיות מלוחות ,התיישב מולה ושאל אם הכול בסדר ענתה שכן בזמן שדמעה בודדה החלה לזלוג על פניה בעודה לוגמת מכוס הקפה אמרה תודה וחזרה לעיין בניירת .דוד לא רצה ללחוץ וחזר לשולחנו ולעיסוקיו .

הימים הבאים היו ימים של שגרה והרבה עבודת ניירת ובהיות דוד בתפקיד בכיר ואחראי היה ולעיתים מסוכן בזמן שהצטרף ללוחמי האש לחלק מהאירועים ,ועל אף כך מצאו את עצמם מידי יום יושבים בהפסקת קפה שפעם היא הכינה ופעם הוא עם תוספת של עוגה או כריך שנעמה הכינה בביתה לפני שיצאה מהבית או שהזמינו מהמזנון .

בהפסקה הקצרה שנתנו לעצמם רק לאחרונה ידעה שדוד נשוי והוא אוהב את אשתו ורוצה הוא להיות לה ידיד נפש .

נעמה נפתחה בפניו וסיפרה לו על הקורה אצלה בבית ושהיא לא מאושרת .הוא הרשה לעצמו ללטף את ידה ואמר לה שהוא כאן בשבילה לתמוך בה ולהקשיב תמיד.

כל ערב שחזרה לביתה הרגישה נעמה יותר טוב לאחר ששוחחה עם דוד והציפיה ליום המחרת העלתה חיוך על פנייה.

בזמן שכבר הייתה בעיצומו של הליך גירושין לא פשוט וכואב וכאן מצאה את עצמה נעמה מאוהבת בגבר שהיה נאה עד מאוד ידע להקשיב לה בלי לשפוט אותה ,וגם ידעה שהוא בעל משפחה אוהב ומסור .