|
ויהי היום ועובד,
שיהיה בריא, קרוואני, נתקבל לעבודה בתור סדרן של ספרים ונותן שירות בספריה של קרית
עקרון שמה בפינה של הרחובות, אחרי שחידשו אותה ועשו אותה משוכללה עם מחשבים וקומות
כמו הספריות של תל אביב, ובגלל שהיה לו איחור של ספר כשהיה ילד בן ארבע עשרה,
החליט לשנות את השם שלו ולומר שקוראים לו מר כהן. והמנהלת אליזבט טרוצקי באמת
שתהיה בריאה, רוסיה מחומצנת עם נעלי עקב שעושים תק תק תק שאמרה שהיא הייתה אסירת ציון בסיביר (אבל זייפה את הקורות חיים שלה ובעצם הייתה סוחרת בשוק של לנינגרד ומכרה דגים מלוחים) קיבלה אותו לעבודה
והמזכירה שלה שונטל שעושה ציפורניים עם לק במשרד, הייתה נותנת לו כל מיני משימות,
וגם היה עוזר בקומה של הספרים של העיון ובקומה של הילדים ואיכשהוא בשכל המבריק
והעקרוט שלו ידע לתפעל גם את המחשב במקום שהרבה נפלים ובני ענקים ניסו וגם נכשלו,
יענתו המחשב היה רואה אותו ופותח את הלב שלו כמו פרח בפני פרפר נחמד וכבר קראו
לעובד "הלוחש למחשבים". ככה עבד שנה כשהוא בחצי משרה שיהיה בריא,
ולשמחתו לא בא לשם ליאם עם הפה המלוכלך אבל מצד שני גם רחמים נגר וכל החברים שלו
לא הגיעו. וככה עבר לו הזמן בנעימים וחשבונו התרוקן מהר ממזומנים עד לאותו יום מר
ונמהר.
ומה קרה באותו היום?
הספרנית של הילדים
ימימה בת יאור לא הגיעה והמזכירה שונטל עם המנהלת אליזבט טרוצקי ניסו לתפעל את
המערכת שמה בחדר שבקומה הקררקעית ובדיוק
עובד היה למעלה בחדר העיון מסדר ספרים בפקודת גיברת טרוצקי שאמרה לו שלא יזוז מן
המקום, אפילו אם יש לו פניקויה ואפילו אם נשיא המדינה מגיע. ובאמת עשה מה שאמרה
וגם נתן שירות לאנשים שבאו ולא זז מן העמדה והיה משאיל להם מה שיש ואם לא היה אז
היה אומר להם שזה מושאל בל' הידיעה ובשאלות קשות היה מפנה אותם לגיברת אליזבט
טרוצקי במשרד, כלומר, בלשכת הגזית שלה.
אבל פתאום קיבל טלפון
בהול מגיברת שונטל עושה ציפורניים ואמרה לו בזה הלשון:
"אתה חייב לבוא
מהר! אני וגיברת טרוצקי נתקענו ולא מצליחים לפתוח את המחשב ואתה אלוף במחשבים, בוא
בוא מהר!"
"אבל גיברת
טרוצקי אמרה לי להישאר כאן"
"אין אין, אנחנו
רוצות שתירד לכאן"
והבין לא נכון וירד
מהר לקומת הילדים כדי לעזור לה ואיך שבא לעזור לה במחשבים ובמקשים, מיד קמה גיברת
טרוצקי מקצה האולם כמו עוף דורס וצ'יטה והנעליים שלה עשו תקתקתקתק הכי מהר שבעולם
ואמרה במבטא רוסית, אבל קשה כמו אבן:
"איך אתה לא
מתבייש להפקיר את הקומה של העיון של ביביליותק ולבוא לכאן, תתבייש, אתה מפוטר!"
ושונטל לא אמרה שום
מילה ושתקה את הפה שלה והסתכלה רק על הציפורניים שלה.
ולא עזר לעובד שום
הסבר והיא פיטרה אותו על המקום ואמר בחצי דמעות שהוא ילך לוועד של העובדים של
המועצה, למר תנעמי ואמרה: "מצדי תילך להסתדרות ולממשלה, אתה היפקרת את החדר
עיון סורי סורי"
וככה שוב היה מובטל
טוטאל וצעד לבית שלו ברחוב מרבד הקסמים ונתבעס וכשהתבעס רצה להתנקם בשונטל ובגיברת
טרוצקי עם העקבים שעושה תק תק תק
ובחלום הלילה כשישן
בבית מתחת למדרגות ונחר את הנוחראתק של החיים שלו הגיע מולו זוהר עורקבי הזמר ועמד
ככה עם מכנסי פדלפון ועם מיקרופון ביד בתנועה של דעווין ועובד קיבל שוק טוטאלי ושאל
מה פתאום בה באמצע החיים שלו ככה
"אני זמר
המדוכאים עלי אדמות" אמר זוהר "אני שרתי בספרייה ההיא כשהמנהל היה מר צדוק
תנעמי עליו השלום, הוא נתן לי כבוד, אבל אחריו באה אליזבט, אבל זה היה אחרי שהייתי
מרחום, אז כבר לא היה איכפת לי"
"נכון, נכון, פיטרו
אותי, המנהלת אליזבט טרוצקי שתלך לאבדון בסיביר שמה, אמן סלע, חבל שלא שלחו אותה
לכפור שמה, אמן שתהיה באבו כביר"
"יא חביבי, עזוב
סיביר ועזוב אבו כביר אתה צריך להתנקם בגיברת טרוצקי, אני אישית הייתי שם לה סחוג
באוכל, דן אותה לכף סחוג, רק תדע איפה היא מניחה את הצלחת לפני הארוחה שלה ותשים
לה שתיחנק המכלועה הזו"
ועובד ככה נזדקף
במיטה ואמר לזמר המנוח:
"אני לא צריך להתנקם,
מה אני כמו גיברת טרוצקי?, בחלום הלילה בצאת הכוכבים. אני אמצא לי עבודה חדשה, אלא
מה, אני נשבע שבחיים אני לא רוצה קרבה לגיברת טרוצקי, לא מהקרובי משפחה שלי, לא לה,
לא לילדים ולא לדור עשירי של הרוסייה הזאתי שעושה תקתקתק עם העקבים ושישברו לה אמן
.
והזמר שתק לא לפני
ששר: "כבר עברו השנים אך אזכור הימים"
ועברה שנה וירון, האחיין
של עובד שיהיה בריא ושהגיע לפרקו הגיע
הבייתה עם בחורה בהירה שתהיה בריאה, שאפה של ממש אבל עם מבט של עיניים
כחולות של קרח ואמר לכולם:
"תכירו, זאת מי
שאני מתכוון להתארס איתה, קוראים לה אולגה"
"איזה
אולגה" תמה עובד
"אולגה
טרוצקי" ענתה במבטא רוסית.
ועובד נסתכל ככה טוב
טוב בבחורה ושאל ככה בזהירות של דחילו וגם רחימו:
"ואיך קוראים
לאמא שלך?"
"אליזבט טרוצקי,
היא מנהלת הספריה המרכזית כאן ביישוב"
| 
