סיפורים

אם אשכחך המורה חנה שם טוב

יום ירושלים, שנת 1982 או 1983, אני בטוח שזו הייתה שנת 1982 בגלל ה-15 שנה לשחרור ירושלים ואני תלמיד כיתה ד'.
יום שישי, אנו, תלמידי בית הספר היסודי לבושים בכחול לבן, יושבים סביב שולחנות עטויים במפה לבנה. הכיבוד: סנדוויצים עם נקניק ומלפפון חמוץ, מעדן של ממש.
"כולם להיות בשקט" מבקש המנהל בתקיפות וכולם עושים כבקשתו.
ראשון מברך רב בית הספר אברהם כהן שמדגיש שהוא יליד ירושלים.
את המברכים האחרים ואת תוכן דבריהם איני זוכר, אך את שירתה של המורה לזמרה חנה שם טוב אני זוכר גם זוכר:...

"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" היא זימרה במנגינה בלתי מוכרת, סחפה את כולם אחריה ו"גנבה" את ההצגה.
לאחר האירוע, נשארה עוד פרוסת לחם עם נקניק, כל כך רציתי בה, אבל תלמידה אחרת הקדימה אותי...

חלפו שנים, התלמידים בגרו ופרסו כנפיים, הרבה מים עברו בירדן, הרבה ביוב בירקון והרבה מי קולחין בשפד"ן. כמו כן הרבה נקניק (וגם פסטרמה) יוצרו בבית החרושת. גם המורה לזמרה הלכה לעולמה, יום אחד הביאה אחת העובדות במקום העבודה שלי דיסק של שירי אברהם פררה ומתוך הקומפקט דיסק בקע לפתע השיר שהזכיר נשכחות:
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני"
באותה מנגינה ששרה המורה, שנים לפני כן.

תגובות

גלי צבי-ויס / מרגש! / 28/05/2017 14:59