וְרָדִים הִסְמִיקוּ הַלַּיְלָה

וְרָדִים הִסְמִיקוּ הַלַּיְלָה/ שַׁמַּאי אֲרְמָּן

*************************

בְּלֵילוֹת שְׁקֵטִים,

לִבִּי טוֹב בַּיַּיִן

שֵׁכָר שָׂמֵחַ מִתְלַקֵּחַ

בְּפִי,

הַקּוֹל, מְעוּנָב וּמְכֻפְתָּר,

חֲרוּזֵי שִׁירָתִי מִתְנַגְּנִים

כְּקוֹל כִּינּוֹר וְעוּגָב

בְּגַנֵּי הַנֶּפֶשׁ-

לְיוֹפְיֵיךְ,  כְּמִכְמוֹרֶת

עֵינַיִים.

הַיּוֹם, זִיכְרוֹנוֹת מַסְבִּירִים

לִי פָּנִים,

צוֹבְעִים אֶת הַלֵּב בְּאָדוֹם,

אַף וְרָדִים הִסְמִיקוּ

הַלַּיְלָה.

הַלֵּב, בִּמְלוֹא חֲדָרָיו

מִתְמַלֵּא אוּשְׁפִּיזִין.

הַלֵּב, רַחֲבַת-

רִיקּוּדִים

לִצְלִילִים הַבּוֹקְעִים,

אַתְּ, מְרַקֶּדֶת עִמָּדִי-

עוֹד בְּמַבַּט

עֵינַיִךְ,

חֲצִי חִיוּכֵךְ,

סַהַר מִתְגָּרֶה

בִּשְׂפָתַיי.

כָּעֵת, מִשֶּׁנֶּעֶתְקָה

נִשְׁמַת מִילוֹתַּיי

וַאֲנִי - שֶׁנִּתְגַּשְּׁמָה לִי

הָאַהֲבָה

נִמְלֵאתִי

יָם.

כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת © : שַׁמַּאי אֲרְמָּן

15/1/2017