זה שער הגיא - לבמת הדיון של גלי

זה שער הגיא, אמר הדוד שלי גרישה

כשהאוטובוס היה מטפס במעלה ההר,

עיקש ומשתעל ומנועיו מגירים טיפות

אחרונות של זיעה –

כאן המשוריינים.בידו הוא הראה:

 כאן המשוריינים.

היה ריח של עצי אורנים באויר,

וקייץ של הרי ירושלים צונן ומיטיב-

היה ממתין מעבר לפינה,

אבל כאן מולי בצבעי האדמה:

ניצבו המשוריינים של שער הגיא.

מאז חלפו שנים, כבר גדלתי –

אינני ילד עוד,

אבל יודע שבבוא היום בו

תגדל נכדתי -אקח אותה לשם,

ואגיד לה: פה, קטנטונת,פה-

זה הסמל של הארץ הטובה שהיתה.

והיא אלי תישיר מבט ותאמר:

הכיצד זה סבא, היתה?

ומה היום , האין זו אותה הארץ הטובה-

ואני אישיר מבטי אל עיניה היפות, ואגיד:

טובה ילדונת, טובה גם היום-

אבל אין אלה האנשים שהיו איתנו אז.

ומה שהיה – כבר לא ישוב לעולם.

ורק הסמל מולי ניצב –

 ברוח הערה.

וגבורת לוחמי ירושלים.