בדרך לתל אביב.

              בדרך לתל אביב.

                                          מאת זיגי בר-אור

היא פקידה בחב' ביטוח,יפה, צעירה ומושכת

גרה בדלת ממש ממולו,הוא ענק נדל"ן ועשיר

גבר נאה ותמיד לובש חליפה גר בדלת ממולה.

כאשר נפגשים במקרה במדרגות, בדרך לעבודה

רק מברכים בשלום, אבל היא מאד רוצה יותר

ומנסה כבר זמן ממושך למשוך את צומת לבו.

ערב אחת כשיצא מדירתו שאלה לאן פניו מועדות

באור חדר המדרגות ראה אותה מעט מסמיקה

וענה שהוא בדרך לתל אביב לישיבה חשובה.

"אוי אמרה, איזה מקריות , אני גם לתל-אביב

לבקר את גיסתי שנולד לה ילד לפני שבועיים,

האם תסכים לתת לי טרמפ ואחסוך כסף וזמן?"

"ברצון", הוא חזר לדירתו וחזר עם שמיכה ביד,

היא הופתעה ושאלה "למה לך שמיכה לישיבה?"

"בדרך ארוכה אם יהיה קלקול בתחתית המכונית

איך אשכב על הכביש כאשר אני לבוש בחליפה?"

יצאו לדרך, ברדיו התנגנה לה מוזיקה רומנטית

ובסביבות חדרה במקום שומם המכונית נעצרה.

"את רואה, ביש מזל, קלקול באגזוז שם למטה".

הוא פרס את השמיכה וביקש שתרד ותאיר בפנס

שנגמרו בו המטריות והם עשו שם חיים משוגעים.

הנה לפתע הגבר מרגיש טפיחות קלות על גבו

מסובב את ראשו ורואה שוטר מחייך שאומר לו:

" לא מצאת מקום יותר טוב מאשר בצידי כביש?

כאשר כל מכונית עוצרת לראות את המחזה

ועוד מעסיק את המשטרה לחפש את מכוניתך

שלידיעתך נגנבה בזמן שאתם פה חוגגים".

בדו"ח שקיבל כתב השוטר "הפרעה לתנועה".