|
תקציר: לאחר שטל נפרדת מאלישע בהתנחלות שמשונה היא חוזרת הבייתה ומקבלת הצעה לכתוב טור בשבועון "קול בעיר"
גם אני יכולתי לצאת ככה, התלבטה טל כשישבה מול הנייר באותו ערב וניסתה לנסח מאמר ראשון לשבועון, יכולתי לצאת כמו אלישע. רגע, אולי אכתוב על
קודי לבוש אצל בני טיפש עשרה? אמממ...להיות מרובע או מרובעת או חנונה זו מכה שלא
כתובה בתורה, האמת היא שבגיל יסודי הייתי כזו, לא שונה ממנו, רק הפרקטיקה אחרת, אבל
בתיכון שכולם מסתכלים על ההופעה הייתי נראית מצחיק. עד גיל ארבע עשרה הייתי לבושה
מצחיק. הייתה לי אמנם יכולת להתבטא אבל לא חשבתי על ביגוד מתאים
המזל שלי שהחברות שלי הטובות מורן ומיכלי
הם הם שנתנו לי את הכיוון.
יום אחד מישהי ירדה עליה כסאח כשאמרה,
טל את לבושה זוועה, ממש פאר העולם, בחורים יעמדו בתור אצלך..."
היא כינתה אותה ילדה מוזנחת
טל בכתה
הגיעה אליה מורן שהרגישה במה שהיה ביניהן
ואמרה שהיא לא צריכה ללבוש את הבגדים האלה, את החולצה הרחבה והחצאית או המכנס
שלושת רבעי. הנה, אל תהייה רוסיה לפני מאה שנה, תראי אותי, היא אמרה לה- אני לבושה
ג'ינס הדוק, חולצה אלגנטית וכשאני יוצאת אני לבושה אחרת...
אחרי כמה שיחות משהו נכנס לה לראש. היו
לה שלוש מאות שקל מתנה מסבתא. הלכה עם מורן ומיכלי ובחרה לי בגדים, שמלות, מכנסיים
קצרים, חולצת בטן ועוד. כשמדדה את הבגדים עמדה מאחוריה מיכלי ואמרה שהיא נראית
פיצוץ.
אחרי כמה ימים עמדה להיערך אצלה
בתיכון מסיבת כיתה. היא לבשה בבית את הבגדים ועמדה לצאת. אבא שלה הגיע מהעבודה, ראה
אותה הוריד את המשקפיים ואמר. שתהיי בריאה, אמנם אני עיתונאי ופתוח לכל מיני
דעות, אבל החברים שלי יצחקו. נו, לא משנה כבר. התחיל קצת ויכוח, אמרה זה מה שאני
וזה מה שאני אלבש
היא הלכה למסיבה ומיד הפכה למלכת המסיבה,
אפילו הנערה שירדה עליה נתנה לה מחמאות. הגיעה הבייתה מרוצה, אבל אמא בניגוד
לאבא, לא הייתה מרוצה בלשון המעטה. היא חיכתה לה והטיחה בה מה שחשבה. ויכוח
שהגיע לצעקות. מעכשיו אלבש יותר גרוע! אמרה טל והלכה לחדר שלה. אמא
שלה אמרה: תחזירי לי את הילדה
שהיית לפני כן, לפני שנת 1986.
מעגל המסיבות הלך והתרחב, היא הוזמנה למסיבות
חוף, מסיבות קוקטייל, אירועים נוצצים. פתאום כולם רצו בקרבתה.
כן, היא רצתה לכתוב את הטור החדש שלה ב"קול
בעיר" על הלבוש אצל בנות הטיפש עשרה, אבל לא, זה כל אחת בגילה יכולה לכתוב.
היא נזכרה במה שהיה לפני כמה ימים מול השופרסל, זווית ראיה מן השטח יכולה להיות
מעניינת, לעורר מחשבות, התנגדויות, תהיות.
ולכן כתבה:
עלי
ראינו אותו כשהוקף באנשים זועמים, ליד השופרסל, מקום בו קונים לחם, חלב וגם גבינות, מעדנים או יינות משובחים. אדם אחד מסכן, פועל עזתי שניסה להרוויח את לחמו. הם קיללו אותו, צעקו עליו,
הטיחו בו מילים קשות, מנהל העבודה התעלם ממנו. היה חסר רק גפרור שיצית את האש.
היה חסר רק טיפש לאומני אחד על מנת ליצור פה אירוע אלים. אירוע שהוא תולדה
של מצב הכיבוש הברוטלי שקיים פה כבר מאז שנת 1967, ואם נלך יותר רחוק, מהאלימות
המכוננת של שנת 48.
|
