מה הטעם?

"מה הטעם?"

הדמעות אינן מתייבשות,העצב לא מתייבש,הוא רק גדל ונהפך לרטוב יותר.

הלב שלי נמצא בתקופת חורף,קרירה,שאף פעם לא נמסה.

המשקל של החיים מכביד עליי,הוא כבר שבר את כל השיאים.

אני נוטל באשמה שחטאתי כמו מישהו רע,כמו נוכל,ואולי אף יותר גרוע.

החיוכים האלה שלפעמים מעוותים את פניי,הם לא אמיתיים הם מזויפים,

אולי כמו חיי.

אני רוצה לשמוח,רוצה להשתנות,רוצה להיות מישהו אחר,

עם אופי אחר,עם חיים שונים.

העצבות מוחקת בלב,את הזכרונות הטובים,את הרגשות המרגשים,היא משמידה כל דבר,גורמת לכל העצבות ולכל האבל להתגבר ולנצח את השמחה והתקווה במלחמה על ליבי,אולי כמו שאני נלחם עלייך אהובתי.

אני סתם כותב אני חושב ששום דבר פה לא יגרום לי להתפרק ולהשתחרר מהעוול שרודף אחריי,כמו בתחרות ריצה,אתה נותן את כל מה שיש לך ואפילו יותר,אתה מנסה לנצח,לחמוק מהעבר לפני שזה יסגור עליך,כמו מעלית הנתקעת,ואתה?,שהרי אתה מכיר את עצמך יודע שיש לך פחד ממקומות סגורים וצפופים,קלסטרופוביה,מרגיש את המעלית נדחסת ונדחסת,נסגרת ונאטמת,כמו החיים,כמו הדיכאון והייאוש.

זוכרים את המלחמה על הלב?אז כנראה שפה יש גם כן מלחמה,רק פה יכולים להיות הרוגים.

עזבו אותי,כבר עייפתי,מכל דבר,ואתם בטח שואלים מה הטעם?