מַסַּע הַבַּרְבּוּרִים

 אֲנִי גָּדַלְתִּי עִם בַּרְבּוּרִים.

הֵם הָיוּ גְּדוֹלִים וַאֲצִילִיִּים.

צְחוֹרִים וּשְׁקֵטִים שָׁטוּ בַּאֲגַם.

מֵעֵת לְעֵת רָצוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם

וּבְהֶנֵּף אֶחָד הִמְרִיאוּ אֶל עַל.

אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְחַכּוֹת לְשׁוּבָם.

הַכְּנָפַיִם שֶׁלִּי עֲדַיִן לֹא צָמְחוּ.

חַשְׁתִּי בִּכְאֵב גְּדִילָתָן בְּאֵזוֹר הַשְּׁכָמוֹת.

יַלְדַּת מַיִם הָיִיתִי.

כְּמֵהָה, מַמְתִּינָה, מְקַוָּה.

הַבַּרְבּוּרִים הָיוּ נוֹחֲתִים סְבִיבִי

בַּזֶּה אַחַר זֶה.

מַקִּיפִים אוֹתִי וּמְתָאֲרִים

תְּמוּנוֹת מַפְלִיאוֹת

שֶׁנִּפְרְשׂוּ לְעֵינֵיהֶם.

הַתְּשׁוּקָה לָעוּף בְּיַחַד אִתָּם

לִדְאוֹת וְלִרְאוֹת, הָיְתָה אֵין סוֹפִית

בְּעָצְמַת רַעֲבוֹנָהּ.  

הַכְּנָפַיִם שֶׁלִּי נִנְעָלוּ בְּתוֹכִי

וְלֹא בָּקְעוּ מִחוּצָה לִי.

 עַד הַיּוֹם אֲנִי לְכוּדָה.

לֹא נוֹלֶדֶת.

גַּם תַּרְדֵּמָה עֲמֻקָּה

אֵינָהּ מְשַׁחְרֶרֶת.

הַצַּלָּקוֹת שֶׁעַל גַּבִּי

מַזְכִּירוֹת לְלֹא הֶרֶף

אֶת הֵעָדֵר הַכְּנָפַיִם.

אֶת מַסַּע הַבַּרְבּוּרִים

שֶׁהֻחְמַץ.