אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו-פתגמים לבמת הדיון של עידית אורדן

אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו  / עידית אורדן

הוא הביט עליה

ולא הצליח להתיק ממנה את עיניו

גם כשעזב לביתו

יופיה  האיר את החשכה שהיתה שרויה  בו.

הוא טבע במעמקי

עיניה הכחולות

אשר היו כים צלול.

שפתיה כמו שורטטו

ביד אמן

נצבעו באודם תות השדה

לטעום את שפתיה הוא במאודו חשק.

כשראה אותה יושבת בודדה

אליה אזר אומץ לגשת

ראה בעיניה כי היא נרגשת

שאל האם היא עם אהובה כאן נפגשת.

העלמה היפה

את ליבו בשִׂמחה הציפה

בעיניו נִצתה אש להבה

כשהיא בקולה המפתה לו השיבה:

גָּבַר הולם לבבי מאז שראיתיךָ

חשקה נפשי  הסוערת  בךָ.

טיילו הם שניהם

יחפים על החוף

לאור שקיעת השמש האדומה

הביט בה ולא גרע ממנה עין

יופיה נצץ בעיניו כזהב

גזרתה הנאה

חמוקיה המלאים

שערה השחור והמבריק

הגולש על כתפיה

עמעמו את צלילות מחשבתו

נפשו הלכה שבי אחר מראיה

התאהב וליבו וראשו בעננים.

בילו הם יחד עוד ימים רבים

אהבתם הרקיעה שחקים

נשיקות וחיבוקים

באהבה ובתשוקה מתעלסים.

בין התשוקות

היו משוחחים ומספרים

את הערפל מסביב מפזרים

ולפתע התעצב ליבו

כשגִלָּה שהיופי אצלה הוא רק  מבחוץ

חשב  והבין כי גם בִּפְנִים היה הוא נחוץ.

היופי היה רק העטיפה

כשהאמת העמוקה נחשפה

אז נדלקה בו נורת הבהרה

מדוע בבדידותה נשארה.

הוא מצא שלא כל הנוצץ זהב הוא

ולמד שלהבא:   אל תסתכל רק על הקנקן אלא במה שיש בו.