או-קיי.
אז שתים קולה,
שלוש ביסלי
וחמש צ'יפס,
שתים קולה,
שלוש ביסלי
וחמש צ'יפס,
שיננתי לעצמי את
רשמית הקניות שמיכאל אמר לי לעשות בשביל המיני מסיבה היום בערב. אז אני הולך עכשיו
ולא חושב על כלום חוץ מהרשימה הזאת, בזמן האחרון דברים יוצאים לי מהראש מהר מידי
"אחח!" שמעתי פתאום צרחה, אני נעצרתי והסתכלתי מסביב בשביל לראות מאיפה
היא באה, ואז זה בא שוב "אתה דורך עלי!!" אני הרגשתי באמת שאני דורך על
משהו קצת גמישי כזה. הרמתי את הרגל ואני רואה שדרכתי על צפרדע "סליחה"
אמרתי והמשכתי לדרכי, ואז נעצרתי. פאק! מזה?! צפרדע מדברת?! חשבתי לעצמי והלכתי
אחורה. היא הייתה שמה, פצועה על הכביש, מיללת לעצמה מיני דברים. הלכתי לקרתה מהר,
ובשביל לא להראות טיפשי עשיתי הצגה כאילו אני מדבר בטלפון עם מישהו, אבל בעצם
התכוונתי לצפרדע "לא הבנתי, דברת הרגע?!" הצפרדע הייתה שקטה, "טוב,
סתם דמיינתי.." אמרתי והתחלתי שוב פעם ללכת "חכה בבית המשפ-עט! אתה הולך
לאכול כזאת תביעה שאתה לא תבין מאיפה זה בא לך!!" אני נעצרתי במקום, בולע
רוק, הסתובבתי אחורה ואז ראיתי אותה קופצת בקושי, רצתי אחריה "מצטער, פשוט לא
ראיתי אותך" קראתי לעברה, אך היא קטעה אותי באמצע ואמרה;
"דבר ראשון - אני זכר!
שנית כל אני עורך דין במקצועי - ניפגש מחר בבית המשפט. אל תדאג, ההזמנה בדרך אלייך."
ואז קפצה, סליחה קפץ, לעצמו בקושי לתוך בניין אחד.
אני צריך להפסיק עם..
טוב אני לא צריך להפסיק עם כלום
כי אני לא לוקח כלום.
טוב אז איפה הייתי,
"שתים ביסלי, שלוש גרנולה... לא! לא! לא!
שלוש קולה, אחד ביסלי, ארבע צ'יפס!.. " לא היה לי סיכוי לזכור...
אני כבר יקנה מה שיראה לי טוב בעין.
"כל מה שבקשתי שתקנה זה כולה, שתים קולה שלוש ביסלי וחמש צ'יפס ואתה
קונה לי חצי מהחנות?! ועוד דברים בכלל לא קשורים!" צרח עלי מיכאל, ואז אמר "מה?!
מה?! מה הקשר משחת שיניים, ומה הקשר בובת ברבי?!" אני שתקתי, ולא ידעתי אם
לספר לו את הקטע עם הצפרדע. הוא בטח יסתכל עלי בצורה מוזרה, אבל אני חייב להגיד לו
את האמת! "טוב! אל תצעק!" השתקתי אותו "אתה לא יודע מה קרה לי בכלל
שהתבלבלתי כל כך?!" "נו מה קרה
לך?!" שאל והציץ באחד המגזינים של פלי-בוי שגם אותו הבאתי.
"דרכתי על צפרדע בטעות ועכשיו היא תובעת אותי!" בלעתי "מרוצה?!"
"טובבב.." ארוך השיב, "אני אסלח לך הפעם רק כי הבאת את המגזין
הזה", "לא! אני רציני אחי! אני שיננתי לעצמי את מה שאני צריך להביא, עד
שבטעות דרכתי על צפרדע בטעות, בהתחלה חשבתי שאני סתם אוכל סרט רע, אתה מכיר אותי..
אבל אז היא ממש דברה אליי ואמרה שהיא תובעת אותי ושאני יקבל כבר הזמנות למשפט
בדואר או משהו כזה.." מיכאל נשאר יושב, ואז נזכר שיש לו חרא והלך עם המגזין
לשירותים, אחרי כמה דקות שמעתי דפיקות חלשות בדלת. חשבתי תחילה שאלה רז ומעיין אבל
הם לא היו אלה, אלה רק מעטפה
שהושאר לעצמו על
הרצפה, ראיתי את הצפרדע קופץ לו למטה במדרגות הבניין בקושי. פתחתי את המכתב, הייתי
המום, היה רשום שמה:
"לכבוד, ירון דההון"
ואז היה רשום שמה
הרבה דברים, אבל בגדול היה רשום
שמחר בעשר אני צריך
להיות בבית המשפט, ושכדי לי להצטייד בעורך דין טוב.
מיכאל יצא מהשירותים,
בלי המגזין ביד, הבאתי לו להסתכל במכתב, ההבעה שעל פניו נראתה כרצינית, הוא הסתכל עלי ואמר: "בונאה בנאדם!, נדפקת לגמרייי!"
"זה רציני מה שרשום שמה?!" שאלתי אותו ועמדתי לצדו, "רציני
אחושרמוטה!" הוא אמר, אבא של מיכאל עורך דין 'במקרה', וחשבתי שהוא אולי יגן
עלי. מיכאל התקשר לאבא שלו, ואחרי משהו כמו חצי שעה אבא שלו הגיע, בינתיים גם
הגיעו מעיין שני ורז, ספרתי לאבא של מיכאל מה קרה בדיוק, "יהיה בסדר, אני אגן
עליך." הוא אמר, בינתיים המסיבה התחילה, שני הייתה אחראית על האלכוהול, רז על
המוזיקה, אני הייתי צריך להיות אחראי על האוכל, ומיכאל היה המארגן, ומעיין תמיד
באה ומביאה עם עצמה את שמחת חייה
היה דווקא אחד הערבים
הטובים, אבל משומה לא הפסקתי לחשוב
על הצפרדע, ועל איך
שהייתי רוצה לחזור בזמן ולא לדרוך עליו.
מקסימום.. מאסר עולם..
המסיבה הסתיימה בערך
בארבע בבוקר, ואני נשכבתי על המיטה חצי מסטול, חצי מודאג. התחלתי לעצום את העיניים כשלפתע אני מרגיש משהו מתפס עלי ונעמד על
בטני. פקחתי את העיניים ואני רואה שזה הצפרדע "מה אתה רוצה ממני?!" אמרתי
והתחלתי לצחוק
אבל ההבעה שהייתה על
פניו של הצפרדע הייתה רצינית לגמרי, "לך לישון," הוא אמר, "מחר
יתחיל השרב של חייך" ואז קפץ ממני דרך החלון.
התעוררתי בשעה תשע
וחצי לצלצול הסלולר שלי,
מספר לא מוכר היה על
הצג
"הלו?" "איפה אתה?!" מישהו נבח עלי
"אני בבית.. מי זה?!"
"זה רגב! אבא של מיכאל, אתה צריך להיות בעשר בבית המשפט. אתה זוכר נכון?!" שיט!
"כן, אני כבר מאורגן" אמרתי, "אני מזמין מונית בדיוק"
בשנייה וחצי הלכתי
להשתין, שמתי על עצמי את מה שלבשתי אתמול בערב
שזה הייתה חולצה
שחורה וג'ינס, הרטבתי את הפנים, התקשרתי למונית
וכשהתחלתי לנסוע לבית
המשפט, נדמה לי ששכחתי משהו.
טוב לא חשוב. הגעתי
לבית המשפט, רגב גם בדיוק הגיע, נכנסו שנינו
לתוך הקמפוס של בית
הבית המשפט והלכנו לשאול איפה מתקיים המשפט שלי בקבלה שם.
פקידת הקבלה לא ידעה
על מה אני מדבר, ואפילו צחקה, כשהיא ראתה שאני מדבר ברצינות היא הזמינה את המאבטחים בשביל שיוציאו אותנו, "אני לא מבין..?"
אמרתי לאבא של רגב
ואז נזכרתי מה שחכתי,
שחכתי לנעול את דלת הבית, "שיט פורצים לי לבית!" אמרתי לרגב ותפסתי מהר
מונית.
כשהגעתי לבית ראיתי שדלת
הכניסה פתוחה קצת, פתחתי את הדלת וראיתי שהבית ריק לגמרי, "אני לא מאמין! צפרדע
הצליח לעבוד עלי ושדדה לי את הבית!", רגב העורך דין גם היה איתי, ואז התחיל לצחוק ממשהו
"למה אתה צוחק אבא של מיכאל? " שאלתי
ואז הוא הרים איזה
נייר מהרצפה, הלכתי אליו, והנייר שהוא החזיק בעצם הייתה תמונה. תמונה של מר צפרדע,
בתוך הבית שלי, עושה לי זין, ומאחוריו יש כל מיני חלזונות ועוד כמה צפרדעים
שמרימים את הספות והטלוויזיה שלי.
"מה מצחיק בזה?!" שאלתי "אתה באמת לא מבין מה מצחיק?!"
אמר לי רגב,
"הסתכל, הצפרדע הזאת מכוערת בדיוק כמוך".
זהו זה,
בחיים אני לא לוקח על
עצמי את התפקיד של זה שצריך להביא אוכל.
