שָׂהָרָה

                                                                                נסים פרנקו

הִצְלִיבָה אֶת צְחוֹר יְרֵכֶיהָ

וְגוּפָה בְּעֶדְנָהּ מְפוּתָּל

נֵזֶר שָׁחוֹר עָטַף כְּתֵפֶיהָ

וְיָדָהּ סִילְקָה אָז תַּלְתַּל

כֹּה רְאִיתִיהָ קוֹדֶם שָׁעָה

וְעֵינֶיהָ פָּגְשׁוּ בְּעֵינַי

בְּעָמְדִי שָׁם בְּלֹא אַף תְּנוּעָה

מַרְאֶיהָ עִרְפֵּל אֶת חוּשַׁי

כָּךְ יָשְׁבָה הִיא שָׁעָה אֲרוּכָּה

וּפָנֶיהָ זְרִיחָה  פְּנֵי מַלְאָךְ

וּבְלִבִּי פָּשְׁטָה מוּעָקָה

וְחוֹסֵר אוֹנִים בִּי נִכְרַךְ

פֶּתַע חִיּוּךְ כָּבַשׁ פָּנֶיהָ

בִּרְאוֹתָהּ אֶת הָאִישׁ הַקָּרֵב

שֶׁגָּחַן וְנָשַׁק לִשְׂפָתֶיהָ

אִי לְכָךְ נִקְרַע בִּי הַלֵּב!

אַךְ עוֹדִי כָּרוּךְ אַחֲרֶיהָ

וַעֲדַיִן  נִיצָּב בִּשְׁעֲרָה

תָּאֵב לָדַעַת עוֹפָרֶיהַ

שָׁבוּי לוֹהֵט

בְּזוֹ הַבָּרָה.