אָדָם אַיֶּכָּה?

ביום הזיכרון לשואה ולגבורה צפיתי בסרט על אודות ביקורם של אמנים ואנשי רוח עם הרב קריגר בפולין. שמעתי את הצהרתו של סמי מיכאל שהפך לאטאיסט.  ואת תגובתו הרפה של יהורם גאון. כאשר ישבה הקבוצה ושרה בדבקות "שחקי כי באדם אאמין"  לחשתי אני למולם בעין דומעת את השיר הזה:

 אָדָם אַיֶּכָּה?

שָׁם בְּגֵּיא הַהֲרֵגָה בְּתֹפֶת אַשְׁכֲּנַז וְתוֹגַרְמָה

עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ

פַּסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם

לֹא יֵאָמֵן עוֹד אֱנוֹשׁ עַד עוֹלָם

גָז סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם

מָחָה אָדָם צֶלֶם אֱלֹהִים מֵעָלָיו   

רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ

פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה תֵּבֵל

כָּבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ

נָפְלָה וְלֹא תֹסִיף קוּם  

שׁוּב קָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו

וַיַּהַרְגֵהוּ.

שָׁם בְּגֵּיא הַהֲרֵגָה בְּתֹפֶת עֲמָלֵק

שַׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ

צְוָחָה בַּחוּצוֹת

עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה

גָּלָה מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ

כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ

אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן

בָּא לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ

בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת

לֹא יָחוּס עַל יְתֹמָיו

וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם

עַל זָקֵן לֹא יַחְמֹל

נָפְלָה נִבְלַת הָאָדָם

כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה

וּכְעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר

וְאֵין מְאַסֵּף.

שָׁם בְּגֵּיא הַהֲרֵגָה בְּתֹפֶת אֱדוֹם

חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ

וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ

חָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה

שַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם

וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים

רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ

וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם

סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן

כֻּלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע

וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה

לְהָסִיר אֶת רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה

פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ עַמִּי

תַּהְפֻּכוֹת בְּלֵב רָשַׁע

חֹרֵשׁ רָע בְּכָל עֵת

רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי

בָּא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים

נִשְׁמְדוּ בְנֵי עַמִּי הָיוּ דֹמֶן לָאֲדָמָה

 שָׁם בְּגֵּיא הַהֲרֵגָה בְּתֹפֶת חֲצַרְמָוֶת

מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע

בָּעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה

אֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל בּוֹר

וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר

אֲרֻבּוֹת מֵאֶרֶץ נִפְתָּחוּ

וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן

וַיַּעַל עֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן הַשָּׁמַיְמָה

דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן

בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי אָדָם

אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז

וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר

הָיָה אָדָם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ

כְּנֹקֶף זַיִת

הָיָה אֱנוֹשׁ בְּתוֹךְ הָעַמִּים

כְּעוֹלֵלֹת אִם כָּלָה בָצִיר

שָׁם בְּגֵּיא הַהֲרֵגָה בְּתֹפֶת שֵׂעִיר וּצְלָבוֹ

הֶעְתִּירוּ אָבוֹת וְלֹא-שָׁמַע אֵל

צָעֲקוּ בָנִים וְלֹא-עָנָה אָב

עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ נַפְשָׁם שָׂתַם רַחוּם תְּפִלָּתָם

וַיָּרַח עֶלְיוֹן אֶת הָרֵיחַ לֹא הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ

קוֹל הַצֹּאן בִּמְרוֹמָיו נִשְׁמַע 

רֹעֵה נֶאֱמַן לֹא הִטָּה אֹזֶן

בַּצַּר לִי אֶקֲרָא אָדָם

מֵעִמְקֵי שְׁאוֹל קַוֹּה קִוִּיתִי אֱנוֹשׁ

וָאֹמַר אֶל הָאָדָם אַיֶּכָּה - וְאָדָם אַיִן

רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם

אָסֵף אָדָם.

חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם

כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא

שָׁם בְּגֵּיא הַהֲרֵגָה בְּתֹפֶת סְדֹם וַעֲמֹרָה

שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי גַּם שְׁנֵיהֶם יוֹם אֶחָד

שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם וַאֲשֶׁר דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ

כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף

כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ

אָבְדָה הָאֱמוּנָה בִּבְנֵי אָדָם

עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יָקִיצוּ וְלֹא יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם

נִכְרְתָה תוֹחֶלֶת בְּרוּחַ אֱנוֹשׁ

אַל תְּשַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת, זוּ אֲנִי שָׂח

כִּי בַּאָדָם לֹא אַאֲמִין עוֹד

לְעֹלָם וָעֶד