נ כ א י ם

נְכָאִים

נסים  פרנקו

סַפְּרִי אֶבֶן לְרִגְבֵי עָפָר

עַל מִי מִרְבָּצֵךְ, לָנוּ אַתְּ כַּר

סַפְּרִי לַכֹּל הַכֵּיצַד הָיָה

בְּכֹה נְקוֹנֵן אֶל נֶפֶשׁ הוֹיָּה

נִשֵׂאת עַל אֶבְרוֹת אַךְ לָךְ הַכִּוּוּן

אֵין בָּנוּ סְפוֹרוֹת וְאַף לֹא מַרְוֶּה

אֶל עֵבֶר צְפוּנוֹת מְקוֹם הַקִנוּן

מִנִּבְכֵי נִסְתָּרוֹת אֵל, נְקַוֶּה.

הוֹ אֶבֶן מָנוֹחַ, כִּבְדָת יָגוֹן

נִטַשׁ בָּנוּ אוֹן בְּאֵין צִינָּה

חֲשׂוּפֵי מִסְתּוֹר נָגוֹז הַמָגּוֹן

עֵינֵינוּ זוֹלְגָה לִבֵּנוּ קִינָה

כָּסֶּה עָפָרִי, מִשְׁכָּב יְקָרוֹת

אַךְ אַל תֵכַס מֵיטָב הַמַּרְאוֹת

תָּנוּם נְשָׁמָה כְּאֶלֶף פְּרִיחוֹת

לִבֵּנוּ לָהּ

רִבְבַת כִּנוֹרוֹת.